רע"צ 13541-03-15 חטאב ואח' נ' גיל ואח'

לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה (גב' מיכל דואני בהירי), מיום 3.2.15, אשר דחתה את בקשת המערערים בטענת פרעתי שהוגשה בתיק הוצאה לפועל 01-57873-12-8.

ביום 27.6.12 נפתח על ידי המשיבים שהינם עורכי דין במקצועם ,תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק דין שניתן בשנת 2003, המאשר פסק בורר, כשבמועד פסק הדין קרן החוב עמדה על סך 80,361 ש"ח, ואילו בעת פתיחת תיק ההוצאה לפעל עמד החוב על סך 246,119 ש"ח.

לטענת המערערים במהלך חודש נובמבר 2004, התקיימה פגישה במשרדו של משיב 1, כשבסופה ולאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו ישלמו המערערים למשיב 1 סך של 8,000 $ במזומן, ובכך יסולק מלוא חובם למשיב בהתאם לפסק הדין שעמד על סך 15,000 $.

לטענת המערערים הסך של 8,000 $ שולם למשיבים באותה פגישה, המערערים קיבלו אישור בדבר הסדרת החוב ואישור התשלום והלכו לדרכם.

המערערים טוענים שלאור השנים שחלפו לא נותרה בידיהם אסמכתא ביחס להסכם הפשרה, כשבנוסף, במהלך השנים אף נפטרו שניים מהמערערים (מערערים 3-4)

המערערים הגישו בקשה בטענת "פרעתי", אולם זו נדחתה בהחלטה מיום 7.12.14, כשטענות המערערים ביחס לטענת "פרעתי" נדחות ובאשר לטענות לעניין גובה החוב בתיק, ביקשה הרשמת הנכבדה תגובת הזוכה וכן התייחסות הצדדים לאפשרות לפסוק גובה החוב בדרך של פשרה בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט.

ביום 3.2.15 ניתנה החלטת ההמשך של הרשמת הנכבדה בשאלת גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל, כשדחתה את טענת המערערים לפיה שאלת השיהוי הייתה בעלת השפעה על גובה החוב במועד פתיחת התיק, כשבין היתר קובעת שהתקופה שנטען לגביה שיהוי היא תקופה המוקדמת לפתיחת התיק ובעניין זה חל חוק פסיקת ריבית והצמדה אשר הרשמת הנכבדה סבורה, שאין בשאלת תום הלב כדי לגבור על הוראותיו. עוד הוסיפה וקבעה הרשמת, שלא מצאה בנסיבות המתוארות שקיימת עילה ואף הסמכות להפחית גובה הריבית שנצברה מאז ניתן פסק הדין, אולם מצאה לתת ביטוי לשאלת השיהוי בפסיקת הוצאות הבקשה, כשקבעה שאין לחייב מי מהצדדים בהוצאות ההליך.

המערערים טוענים שטעתה הרשמת שלא מצאה לנכון לבטל את החיובים בגין הריביות וההצמדות שהתווספו לחוב במשך השנים, כשהמשיבים לא נוקטים בפעולה כלשהי במשך 8 שנים לגביית החוב.

לטענת המערערים אי נקיטת הליכים לביצוע פסק דין במשך זמן ארוך וללא הסבר משכנע מעבירה את נטל ההוכחה לכתפי המשיבים ועל המשיבים הנטל לסתור את טענות המערערים.

המערערים מוסיפים, שפרק זמן של שמונה שנים, אינו מתיישב עם התנהלות סבירה של זוכה בתיק הוצאה לפועל בבואו לממש את פסק הדין. כשבנוסף טוענים שלאור השנים הרבות נגרם להם נזק ראייתי.

לטענת המערערים, כי התנהלות המשיבים נגועה בחוסר תום לב משווע וחובתם הייתה לפעול בתום לב ובמרץ לצורך גביית החוב.

עוד מוסיפים וטוענים המערערים שהם מסכימים לשלם את גובה החוב וההוצאות הנלוות העומדות על סך 90,015 ₪.

הודעת הערעור הועברה לתגובת המשיבים והמשיב 1 הגיש תגובתו לתיק.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני מגיע למסקנה כדלקמן:

יש לציין שהמשיב 2 נמצא בהליכי פשיטת רגל, כך שהוגשה תגובה אך מטעם המשיב 1.

עוד יש לציין, הודעת הערעור הוגשה ביחס להחלטת הרשמת הנכבדה שלא להפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו לחוב ממועד פסק הדין ביום 30.3.03 ועד למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל במהלך שנת 2012.

כשבנוסף, המערערים אף מסכימים לשלם את גובה החוב וההוצאות הנלוות העומדות על סך כולל של 90,015 ₪.

הנה אם כן, הנה אם כן אין מחלוקת שעל המערערים לשלם לפחות את גובה החוב הפסוק. המערערים לא מערערים על החלטת הרשמת הנכבדה הדוחה את הבקשה בטענת "פרעתי" אלא אך ורק לעניין קביעת הרשמת הנכבדה באשר להפחתת הפרשי ההצמדה והריבית.