רע"צ 13135-06-15 סייד אחמד ואח' נ' בירושלים

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ קייס כראמה, אשר קיבל את עמדת המשיב וקבע כי הליכי הוצל"פ יעוכבו עד שיומצא אישור של בית משפט על תוקפה של המחאת הזכות שמכוחה מבקש המבקש 2 לפעול בתיק ההוצאה לפועל.

תיק ההוצאה לפועל נפתח למימוש פסק דין של בית הדין לעבודה שחייב את המשיב לשלם למבקש מס' 1 סכומי כסף שונים הנובעים מיחסי העבודה שביניהם בין היתר הפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורין ועוד.

המשיב הגיש ערעור על פסה"ד ובמסגרתו הודיעו הצדדים, המבקש 1 והמשיב כי הגיעו להסכם פשרה לפיו המשיב שילם לו סכום מסויים לחיסול החוב. עם ביצוע התשלום יבוטל פסה"ד של בית הדין האזורי לעבודה . המשיב כאמור שילם את הסכום המוסכם והמבקש 1 ביקש לסגור את תיק ההוצל"פ ואולם המבקש 2 התנגד ונימוקו הוא כדלקמן:

המבקש 1 המחה לו זכות לקבל מחצית מסכום פסה"ד ומשכך הוא לא היה רשאי להסכים לוותר על זכויותיו בפסה"ד. ההסכמה לא תקיפה כלפיו והוא רשאי להמשיך לגבות את חלקו בפסה"ד. בשל טענותיו של המשיב 2 החליטה כב' רשמת ההוצל"פ (כתוארה אז) מאיה אבגנים ויינשטיין שתיק ההוצל"פ לא ייסגר בשלב זה.

להשלמת התמונה, בדיון בביה"ד האזורי לעבודה היה המבקש 1 מיוצג על ידי המבקש 2. בביה"ד הארצי –בערעור- הוא היה מיוצג על ידי עו"ד אחר ובאמצעותו הגיע להסכם פשרה שביטל את פסה"ד. כבר בדיון בביה"ד הארצי לעבודה טען המבקש 2 כי אין מקום לקבל את הסכם הפשרה מחמת כך שהמבקש 1 המחה לו מחצית מהזכויות שלו בפסה"ד. ביה"ד הארצי שקיבל את הסכם הפשרה הורה כי אם המבקש 2 סבור שיש לבטל את הסכם הפשרה עליו לנקוט הליך משפטי מתאים לעשות כן. המשיב 2 אכן נקט בהליך כזה והגיש תביעה נוספת לביה"ד האזורי לעבודה שמטרתה היתה ביטול הסכם הפשרה, התביעה נדונה בפני כב' השופט אברהמי (אשר נתן את פסה"ד המקורי שהוגש לביצוע בתיק זה) ביה"ד קבע כי אין לו סמכות לדון בהמחאת הזכות ולפיכך דחה את התביעה. באמרת אגב העיר בית הדין כי לטעמו אין להמחאת הזכות תוקף, הן משום שמטרתה הייתה מניעת התובעים (מדובר היה ב- 3 תובעים ובכללם המבקש 1) להגיע להסכמה והן משום שמדובר בשכ"ט מופרז ובניגוד לתקנת השוק והן מחמת כך שמדובר בזכייה בסכומי כסף בגין הזכות לשכר ופיצוי פיטורין שהינן זכויות שלא ניתנות להמחאה. המבקש הגיש ערעור על החלטת כב' השופט אברהמי הערעור נדחה, ואולם נקבע כי קביעותיו של כב' השופט אברהמי באשר לתוקף המחאת הזכות נאמרו דרך אגב ואינן מהוות חלק מפסה"ד. כן נקבע כי ההסכם שאליו הגיעו התובעים ובכללם המבקש 1 נשאר בתוקף בכל הקשור ליחסים שבין התובעים למשיב.

בעקבות פסה"ד של ביה"ד הארצי לעבודה, שלא שלל את תוקפה של המחאת הזכות, ביקש המבקש 2 לחדש את ההליכים בתיק ההוצל"פ, הליכים שעוכבו על ידי ביה"ד לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בתיק העיקרי ועד להחלטה בתביעה הנוספת לביטול ההסכם.

כב' הרשם דחה את הבקשה וקבע כי כיוון שביה"ד לא דן בתוקף המחאת הזכות הרי שמדובר בהמחאת זכות שלא אושרה על ידי אף ערכאה ומשכך ימשך עיכוב ההליכים עד שתומצא החלטה של ביהמ"ש המוסמך על תוקף המחאת הזכות.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע.

המבקש טוען כי המחאת הזכות עומדת בפני עצמה ועל כב' רשם ההוצל"פ לבצע אותה ככתבה ללא אפשרות לערער או להרהר אחריה. לטענתו משמצא ביה"ד לעבודה שהוא לא מוסמך לדון בתוקף המחאת הזכות הרי שהיא המחאה קיימת ואין צורך בהחלטה כלשהי של ביהמ"ש כדי לחזק את תוקפה. המבקש טוען כי הפסיקה קובעת שעל רשמי ההוצל"פ לכבד תוקף של המחאות זכות הנוגעות לביצוע פס"ד ומשכך לא היה מקום לעכב עוד את ההליך לצורך המצאת החלטה של בימ"ש מוסמך.