רע"צ 11246-06-15

בקשה לעיכוב ביצוע פועלה של החלטת רשם ההוצל"פ בתיק הנסב על חוב עדכני של המבקש בהליכי הוצל"פ בסך של כ-117 מיליון ₪, ועל ניסיון חוזר ונשנה של המשיבים להביא למכירת מעוקלים בשווי שהצדדים חלוקים אם שווים הם מעט פחות ממיליון דולר כשיטת המשיבים או שמא משמעותית יותר מכך (אך עדיין סכום זניח יחסית לחוב) כשיטת המבקש.

נציג את הדברים בקיצור נמרץ שכן החלטה זו אינה אלא אחת בשרשרת ארוכה של החלטות שאם נבקש לתמצתן, שללו בתוקף ניסיונות חוזרים של המבקש לביצוע פסק הדין ולמימוש מעוקלים, חרף חובו ההולך ותופח. ברקע הדברים: כחלק מן ההליכים שננקטו נגד המשיב לגביית חובו למשיבה 1, נתפסו כ-650 חפצי יודאיקה. המשיב 2 מונה לשמש כונס נכסים למכירת המעוקלים. מגוון נרחב של מהלכים של המבקש, בכל הערכאות, למניעת המכירה – לא צלח. כמפורט בהחלטתו של בית משפט זה בהליך קודם שיזם המבקש (רע"צ 8422-01-15; שאפנה אליה ובהתאם לא אשוב ואפרט את כל השתלשלות האירועים עד הנה) קבע רשם ההוצל"פ, לאחר הליכים מורכבים, כי מכירת המעוקלים תבוצע באמצעות בית המכירות "קסטנבאום" שמקום מושבו בניו יורק והוא מומחה ובעל שם עולמי בתחום היודאיקה. המבקש השיג על נדבכים שונים בהחלטה זו, ובקשתו נדחתה בפסק דין נוקב של בית המשפט (כב' השופט ע' מאור, מיום 15.1.2015, נספח 4 לבקשה), שקבע כי תכלית עתירת המבקש היא סיכול ההתקשרות עם קסטנבאום וסיכול יכולת המכירה של המעוקלים המיוחדים. כל זאת שעה ש"חובו של ה[המבקש-החייב לזוכה – א"צ] תופח ומאמיר בכל יום והשתהות נוספת יש בה רק להעצים את נזקיו [של הזוכה – א"צ] ויש לפעול ללא שיהוי נוסף לביצוע פסק הדין", ועוד הוסף כי "התנהלותו של המבקש היא סיכול ביצוע פסק הדין, שלא ניתן לקבוע כמה כנה היא". באשר לטענה של המבקש כי יבקש להביע עמדתו ביחס למחיר מכירת המעוקלים, צוין כי יהיה בידו לעשות כן. בעניין אחרון זה מתמקדים ההליכים עתה.

חלפו כחמישה חודשים, ועתה מבקש המבקש לעכב פועלה של החלטת הוצל"פ מיום 3.6.15 שמונעת ממנו לשיטתו להביע הסתייגויותיו מן המחירים שקסטנבאום נקבה בהם ומתכוונת להציג במסגרת קטלוג המכירה, הצפויה ביום 25.6.15. תמצית הבקשה: קסטנבאום הכין קטלוג למכירת 130 פריטים מבין המעוקלים, שאותם שם בשווי כולל של כ-620 אלף דולר עד כ-910 אלף דולר. להערכת המבקש שוויים של הפריטים גבוה משמעותית, אף שאין בידו למסור נתונים מדויקים ואלו בבדיקה. הוא עתר לרשם ההוצל"פ כי יתאפשר לו פרק זמן של 14 יום להגשת הסתייגויות ממחירי קסטנבאום, מעת שקיבל את טיוטת הקטלוג ביום 26.5.15. בתמצית שבתמצית, הוא נאחז בפרשנות החלטות קודמות בהליכי ההוצל"פ, ובכללי הצדק הטבעי, כמעניקים לו זכות – כחייב – לחוות עמדתו באורח סדור באשר לשווי נכסיו שעוקלו וצפויים להימכר.

בקשה לצו במעמד צד אחד נדחתה בידי כב' השופט אבינור, כשופט תורן, שהורה על מסירת תגובה לבקשה לסעד זמני, וזו הועברה לטיפולי, בעוד שההליך העיקרי נידון בידי כב' השופט סובל. תגובה נמסרה ובעקבותיה תשובה, כאשר מוסכם (ובדין) כי ניתן להכריע על יסוד הכתובים. התגובה, בתמצית, גורסת כי קטלוג הודפס זה מכבר ואת הנעשה אין להשיב. בכל מקרה, נטען בתגובה, אם נתמצת, כי אין המדובר אלא בניסיון נוסף לדחיית הקץ וכי מהלכי המבקש נועדים לסיכול המכירה, הנחוצה לסילוק מעט מזעיר מן החוב של המבקש-החייב. המשיבים, וכמותם המבקש בתגובתו שהגיעה לעיוני עתה, מעמיקים בסיכויי ההליך העיקרי לגופה.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

לא ארחיב כאן בסיכויי ההליך העיקרי, הנדון לפני כב' השופט סובל, ואעיר אך זאת (לכאורה בלבד, כיאות לשלב הדיוני שבו אנו מצויים): קשה לאתר, ודאי בהסכם של קסטנבאום עם כונס הנכסים, אך גם בהחלטות קודמות של כב' הרשם, זכות קנויה למבקשת להגשת הסתייגויות סדורות שיקדמו להדפסת הקטלוג והפצתו, בלוח הזמנים שהמבקש טוען לו.

אולם עיקר לנו במאזן הנוחות. לא אחזור על הדברים של קודמיי, והחלטתי תשמש אך הד לדברים: הבקשה, חוששני, נחזית כמהלך נוסף שתכליתו (המפורשת – ראו סעיף 11 לתשובת המבקש מיום 14.6.15) היא מניעת המכירה במועדה, קרי מימוש חלק מן הנכסים המעוקלים, והפחתה ולו של מעט מחובו העצום של המבקש כלפי המשיבים. אפילו נניח בניגוד לטענת המשיבים כי הבקשה לסעד זמני עודנה רלבנטית, הרי שהמהלך שיזם המבקש מוקשה במיוחד. נזקו של הזוכה, שהנכסים המעוקלים שוויים נמוך לאין שיעור מן החוב כלפיו, הולך ומתעצם מדי יום, וניתן להבין כי אין כל דרך שבה המבקש יוכל לפצות את המשיבה בגין נזק מתעצם זה, ככל שהמכירה אכן תידחה והחוב יתפח. מן העבר האחר, הרי שאפילו נניח כי הקטלוג של קסטנבאום (מי שהוגדר בהחלטת כב' השופט מאור, על יסוד התשתית שהונחה לפניו, כ"מומחה הטוב בעולם" בתחום – עמ' 8 להחלטה) לוקה בהערכת חסר, הרי שנזקו של המבקש אינו ודאי, וקל וחומר שהוא הדיר. יעלה בידו של המבקש לשכנע כי שווי הפריטים שלמכירה גבוהים אפילו פי שש משהעריך קסטנבאום (כהערכה חלקית מאד שהציג המבקש), ויבסס את אחריותם המשפטית של המשיבים (ואיני מחווה כל דעה אם יעלה בידו לעשות כן) – יוכל לעתור כנראה להפחתה ולקיזוז של מעט מזעיר מיתרת חובו העצום בגין הערכת חסר שכזו. כמעט למותר לציין שהערכה מקדימה ומחיר מכירה במכירה פומבית לא חד הם, כך שגם נזק זה מסופק. כך או כך, הנזק הוא הדיר, זאת גם נוכח מיהות המשיבה, שהמבקש לא טען לקשיי היפרעות הימנה ככל שתוכח זכותו לכך. מאזן הנוחות מכריע אפוא, והדברים נאמרים גם לאחר ניסיון המבקש – בעיקר בתשובתו לתגובה בלבד – לבסס את עמידת בקשתו ברף המינימלי הנדרש של מאזן הנוחות על מנת שניתן יהיה לשקול כלל מקום למתן צווים זמניים בהליך הערעור.

ועוד הערה: המבקש עתר לפני כב' הרשם ל-14 יום להכנת הסתייגויותיו ממחירי הקטלוג, מעת שנודע לו על טיוטת הקטלוג ביום 26.5.15. החלטת הרשם הדוחה את בקשתו ניתנה ביום 3.6.15. אולם עתה חלפו כבר 14 הימים האמורים (ואפילו 14 "ימי עסקים", כפי שדורש המבקש), וגם לעת הזו אין המבקש מציג עדיין כל מסמך סדור של הסתייגויות, זולת טענה שהוא נכון – עקרונית – להציג הסתייגויות אלה "אפילו מחר", אם רק יותר לו. שוב, דומה שגם בכך יש להמחיש את מהותה של הבקשה – דחיית הקץ.

אוסיף כי הצגתם החלקית של מסמכים, שחלקם התברר דבר קיומם רק בתגובה, הוא נתון בעייתי שעה שעסקינן בבקשה לסעד זמני, קל וחומר בקשה המוגשת בתחילה במעמד צד אחד, ואף נתון זה מהווה טעם לדחיית הבקשה.