רע"פ 977/16 מ. נ' מדינת ישראל

1.  לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: ר' כרמל; כ' מוסק; ו-ש' רנר), בעפ"ג 48384-07-15, מיום 27.1.2016, בגדרו התקבל בחלקו ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' קורנהאוזר), בת"פ 10957-12-13, מיום 7.6.2015.

          בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, אשר הושת על המבקש. בהחלטה, מיום 7.2.2016, הורה השופט ח' מלצר על עיכוב ביצוע העונש, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו את העבירות הבאות: תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפת בת זוג סתם, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין; היזק לרכוש במזיד (3 עבירות), לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ואיומים (2 עבירות), לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 29.11.2013, תקף המבקש את בת זוגו (להלן: המתלוננת), גרם נזק לרכושה ואיים עליה. המבקש, כך נטען, הגיע לדירתה של המתלוננת ב***, נטל את מכשיר הטלפון שלה מידיה, וניפץ אותו על קיר הבית. מיד בהמשך, היכה המבקש את המתלוננת בפניה, ומשך בשערה, עד אשר נפלה ארצה. בעוד המתלוננת שרועה על הרצפה, החל המבקש לבעוט ברגליה, ולהכותה באמצעות ידיו בפניה ובראשה. לאחר זאת, כך עולה מכתב האישום המתוקן, נמלטה המתלוננת אל עבר חדר הילדים, שם שהו באותה העת שלושת ילדיה הקטינים, וסגרה את דלת החדר. המבקש דלק בעקבותיה של המתלוננת, והחל להכות על הדלת באמצעות כלי עבודה, תוך שהוא מאיים עליה שתפתח את הדלת, שאחרת הוא יסב נזקים לדירתה. בהמשך, ולאחר שיצא המבקש מן הדירה, הלה שב וביקש להיכנס. בשלב זה, סירבה המתלוננת לאפשר למבקש להיכנס לדירתה. או-אז, כך נטען, החל המבקש להכות בדלת הכניסה לדירה, גרם לה נזק, ואיים על המתלוננת שיפגע בה אם לא תפתח את הדלת. לאחר מכן, עקר המבקש חלון ממקומו, והכה את המתלוננת עם ידו. המתלוננת ברחה עם שלושת ילדיה אל דירת השכנים, עד להגעת ניידת משטרה למקום.

ביום 9.3.2014, הודה המבקש בעובדות דלעיל, במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

יצויין, כי בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המבקש, הוגשה בקשה להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 9.12.2013, הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש למעצר בית בתנאי פיקוח אלקטרוני. בהמשך, הגיש המבקש בקשות שונות להקלה בתנאים המגבילים שנקבעו בעניינו, ובקשותיו התקבלו. ואולם, המבקש הפר, מספר פעמים, את תנאי השחרור שנקבעו לו, ולכן שב ושהה במעצר בית בפיקוח אלקטרוני, בהתאם לתנאים שנקבעו, בהחלטה מיום 9.12.2013.

3. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם את מעשיו של המבקש, התייחס בית משפט השלום לחומרת המעשים, בציינו כי המבקש "נקט באלימות מתמשכת, משוללת כל רסן, ללא כל עכבות ומעצורים". על רקע זה, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה למעשיו של המבקש נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, זקף בית משפט השלום לחובתו את עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות שונות, לרבות בעבירת אלימות; ואת העובדה כי המבקש הפר את תנאי שחרורו מספר פעמים במהלך מעצרו. לזכותו של המבקש, נשקלה הודאתו באשמה, ולקיחת האחריות על-ידו; כמו גם העובדה שהמבקש השתלב, הגם שבאופן חלקי, בהליך שיקומי. על יסוד שיקולים אלה, גזר בית משפט השלום על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 21 ימי מעצרו (כאשר לא נוכתה התקופה בה שהה המבקש במעצר בית בתנאי פיקוח אלקטרוני). עוד הושתו על המבקש, 8 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו, כל עבירת אלימות מסוג פשע; ו-4 חודשי מאסר, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, כל עבירת אלימות מסוג עוון, או עבירת איומים, או עבירת היזק לרכוש במזיד.

4. המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 19.1.2015, לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם בית המשפט המחוזי כי חלו התפתחויות בעניינו של המבקש "המצדיקות עמידה על מצבו העדכני [...] בטרם גזירה סופית של עונשו". על רקע זה, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מבחן משלים בעניינו של המבקש ועל החזרת הדיון לבית משפט השלום, אשר יקבע את עונשו של המבקש, בשים לב לאמור בתסקיר המשלים.

5. ביום 7.6.2015, לאחר שהתקבל התסקיר המשלים בעניינו של המבקש, שב בית משפט השלום וגזר על המבקש את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. בית משפט השלום עמד על האמור בתסקיר המשלים, ממנו עולה כי המבקש מתקשה בהצבת גבולות ומתנהל באלימות מילולית ובתוקפנות כלפי שירות המבחן. לפיכך, סבר בית משפט השלום כי למבקש ניתנו הזדמנויות למכביר, לערוך שינוי בדפוסי התנהגותו, ואולם הלה שב וסירב לנצל הזדמנויות אלו. מטעם זה, לא ראה בית משפט השלום כל סיבה לשנות מגזר הדין הראשון שניתן בעניינו של המבקש.