רע"פ 9724/16 פלוני נ' פלוני ואח'

השופט א' שהם:

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט העמית, ש' ברלינר), שניתן ביום 30.11.2016, בתיק ע"ו 17604-10-16. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורו של המשיב 1 (להלן: המשיב) על החלטתה של הועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שליד בית החולים שער מנשה (להלן: הועדה), שלא להעביר לרשותו של המשיב את נימוקי ההחלטה, מיום 11.9.2016, בעניינו של המבקש.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר ייחס לו עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ושל ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין. על פי כתב האישום, ביום 9.10.2009, רצח המבקש את אמו, ב-66 דקירות סכין. לאחר מכן, פנה המבקש לבית אחיו, הוא המשיב, והחל לדקור אותו בצווארו, תוך שהוא אומר לו כי הרג את אמו ויהרוג גם אותו, ולאחר מכן יהרוג את בתו התינוקת.

3. ביום 3.3.2010, קבע בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי המבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אך בשל היותו חוסה תחת סייג אי שפיות הדעת, לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, הורה בית המשפט על אשפוזו של המבקש בבית חולים פסיכיאטרי, בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק).

4. מעת לעת עלה עניינו של המבקש בפני ועדות פסיכיאטריות שונות, אך לצורכי בקשה זו רלבנטיות החלטותיה של הועדה הפסיכיאטרית המיוחדת, שהוקמה עם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8 לחוק, הקובע, בין היתר, כי הועדה מוסמכת לדון "בעניינו של מי שהואשם בעבירה על סעיפים 300 (רצח) או 305(ניסיון לרצח) לחוק העונשין" (סעיף 28א(3) לחוק).

5. ביום 11.9.2016, החליטה הועדה (כב' ההרכב: נסים ממן, שופט בדימוס – יו"ר; ד"ר דן אנוך, פסיכיאטר בכיר – חבר; ומר איתן סלע, קרימינולוג קליני – חבר), לדחות את בקשתו של המבקש לצאת לחופשה. הועדה ציינה בהחלטתה כי נושא היציאה לחופשה של המבקש ייבחן בישיבה הבאה (הקבועה, ככל הנראה, לחודש מרץ 2017) "בהנחה שהמצב הנפשי יישאר בעינו, (כשאז) תימלא שנה ויותר מאז תחילת הרגיעה הנוכחית".

6. המשיב, שהוא אחיו של המבקש, אשר היה נפגע העבירה של הניסיון לרצח, פנה אל הועדה וביקש לקבל את נימוקי החלטתה מיום 11.9.2016. ביום 18.9.2016, החליטה הועדה לדחות את הבקשה. בהחלטתה ציינה הועדה, כי בהגדרת "קרוב", המופיעה בסעיף 1 לחוק, הוא סעיף ההגדרות, אין לכלול "קרוב שהוא גם קורבן". זאת, בהקשר לזכות הערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית הנתונה, לפי סעיף 29 לחוק, לחולה, לקרובו, וליועץ המשפטי לממשלה. עוד נקבע בהחלטה, כי ההכרה במעמדו של "קרוב" נועדה "להגן על המטופל ולא שהקורבן ישתמש במעמדו כ'קרוב' בכדי לפעול כנגד עניינו של המטופל ולשם הגנת עניינו של הקורבן – הקרוב". הובהר בנוסף בהחלטה, כי הסמכויות הנתונות לקרובו של מטופל "באות בהקשר הגנה על עניינו של מטופל ולמטרה זאת בלבד". הועדה הוסיפה וקבעה, כי אם תיענה בקשתו של המשיב "יהיה בכך משום העדפה בלתי צודקת בעליל של קורבן זה על פני קורבנות אחרים החוזרים ומבקשים, ונדחים שוב ושוב, להיות נוכחים בדיוני הועדה או לקבל את נימוקי החלטותיה".