רע"פ 9018/14 חליל סלימאן נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד"ר א' אברהם (סג"נ)) מתאריך 29.12.2014 ב-ע"ח 51891-12-14, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט א' אחטר) מתאריך 22.12.2014 ב-המ"ש 835-12-14.

         אביא להלן, בתמציתיות, את הנתונים הרלבנטיים להכרעה בבקשה.

עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים

1. בין החודשים מרס 2010 ליוני 2013 המבקש ביצע 4 עבירות תנועה (3 עבירות נהיגה במהירות מופרזת ועבירה אחת של נהיגה ללא חגורת בטיחות), אשר בגינן נצברו לחובתו 30 נקודות.

2. בתאריך 03.07.2013 המבקש נתפס כשהוא נוהג שוב במהירות מופרזת (להלן: העבירה הנדונה), בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), והוצאה לו בגין עבירה זו הודעת תשלום קנס (להלן: הדו"ח). המבקש שילם את הקנס האמור בתאריך 15.08.2013.

3. בסמוך לאחר תשלום הקנס על ידי המבקש – בתאריך 10.09.2013 נערכה על ידי המשיבה הודעה שיועדה למבקש, אשר לטענתה הומצאה לו בסמוך לתאריך זה (ביחס להמצאה זו – הצדדים חלוקים ביניהם) (להלן: הודעת הפסילה). בהודעת הפסילה נכתב כי המבקש צבר לחובתו 38 נקודות בין מרס 2010 למועד הדפסת ההודעה, שמתוכן 8 נקודות היו בגין העבירה הנדונה. עוד נכתב בהודעה כי בעקבות מספר הנקודות שנצברו לחובת המבקש (העולות, כך מסתבר, על 36 נקודות תקפות) – הוא פסול מלהחזיק רישיון נהיגה למשך תקופה של 3 חודשים וכי רישיונו יחודש לאחר שיעבור מבחן עיוני, וזאת בהתאם לסמכות המוקנית למשיבה לפי סעיף 69א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) וחלק ז' לתקנות התעבורה. בהודעה נדרש המבקש להפקיד את רישיונו בתוך 45 ימים ממועד קבלת ההודעה (על פי דבריו של ב"כ המבקש בפני בית המשפט המחוזי – הפקדת הרישיון בוצעה למעשה רק בתחילת חודש דצמבר 2014, כשנה ושלושה חודשים לאחר הנפקת ההודעה).

4. בתאריך 03.12.2014, המבקש הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה להארכת המועד להישפט בגין העבירה הנדונה. בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתו האמורה של המבקש ונימק זאת בכך שהמבקש שילם את הקנס בגין העבירה הנדונה, מה שמלמד כי המבקש הודה בביצוע עבירה זו. כן הוסיף בית המשפט הנכבד כי הבקשה האמורה הוגשה כשנה ושלושה חודשים ממועד הודעת הפסילה, מבלי שניתן כל הסבר לשיהוי זה.

5. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה הנ"ל. במסגרת הערעור המבקש טען כי לא חל שיהוי בהגשת הבקשה לבית המשפט לתעבורה, שכן, לטענתו, הודעת הפסילה הומצאה לו רק בסמוך לפני מועד ההגשה האמור. עוד טען המבקש כי לא ניתן לראות בתשלום הקנס על ידו כהודאה בביצוע העבירה משום שבדו"ח שהודפס לו – לא צוין מספר הנקודות שירשמו לחובתו אם יורשע בביצוע העבירה, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה. המבקש טען עוד כי החלטתו לשלם את הקנס נעשתה מתוך הבנה שלא ירשמו לחובתו נקודות, ואילו היה יודע שלא כך הדבר – היה נמנע מלשלמו והיה מבקש להישפט כבר אז.

6. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט הנכבד אימץ את קביעתו של בית המשפט לתעבורה לפיה חל שיהוי בהגשת הבקשה להארכת המועד להישפט, שכן פסילת הרישיון נודעה למבקש לפחות כשלושה חודשים עובר להגשת הבקשה להארכת המועד להישפט. בנוסף נקבע כי בניגוד לטענתו של המבקש, עולה מעותק הדו"ח שהמשיבה הביאה בפני בית המשפט קמא כי הוא כולל את מספר הנקודות בהתאם לסעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה.

         על פסק הדין הנ"ל נסבה בקשת רשות הערעור שבפני.