רע"פ 8280/16 נ.א. נ' מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטין), בעפ"ג 14095-05-16, מיום 25.9.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' הימן), בת"פ 20201-11-14, מיום 29.3.2016.  

          בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 3.11.2015, הורשע המבקש, על בסיס הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הספקת סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים; והחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

          מכתב האישום המתוקן עולה, כי עובר ליום 18.7.2014, קשר המבקש קשר עם שכנו, רמי שמש (להלן: רמי), לפיו רמי יתווך למבקש קונים לסם מסוג קנבוס. על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 18.7.2014, יצר רמי קשר עם אדם בשם חגי אברהם (להלן: חגי), ועדכן אותו שיש בידיו לספק לו סם מסוג קנבוס במשקל 1 ק"ג. ביום 20.7.2014, לאחר שרמי העביר למבקש את מספר הטלפון של חגי, שוחחו השניים בטלפון, ונפגשו בסמוך לתחנת דלק על מנת לדון בפרטי מכירת הסם. בהמשך לכך, עדכן חגי אדם אחר, כי המבקש יכול למכור להם 2.1 ק"ג סם מסוג קנבוס, בתמורה ל-60,000 ₪. כמו כן, עדכן חגי את אותו אדם לגבי איכות הסם, וסוכם ביניהם כי אדם בשם משה (להלן: משה) יישלח לבדוק את טיבו. במהלך מספר שיחות שנערכו בין השעות 17:13-16:43 באותו היום, סיכם חגי עם משה כי הוא (משה) ילך לבדוק את איכות הסם וטיבו, כשברשותו כסף לצורך רכישתו. בנסיבות המתוארות לעיל, בין השעות 19:13-17:34, נפגש משה עם המבקש, ורכש ממנו סם מסוג קנבוס במשקל 780.87 גרם, בתמורה לסכום של 20,000 ₪. על פי האישום השני, ביום 4.11.2014, החזיק המבקש בביתו סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 38.817 גרם, ללא היתר כדין.

3. ביום 29.3.2016, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בנוגע לעונש, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בפתח גזר הדין, נתן בית המשפט את דעתו לתסקיר שירות המבחן החיובי שהוגש בעניינו של המבקש, במסגרתו פורטו נסיבותיו האישיות המורכבות, אשר גרמו לו ל"התנהל מגיל צעיר בעצמאות שלא תאמה את כוחותיו הרגשיים", ולפתח "תלות בחומרים". שירות המבחן התרשם, כי "מוקד הסיכון במצבו קשור קשר הדוק לתלותו בחומרים", וכי המבקש מגלה מוטיבציה כנה לשינוי אורחותיו, אשר נובעת מ"מניעים פנימיים שהתהוו בעקבות תהליך טיפולי" שהלה עובר מזה כשנה. במטרה להעמיק את ההליך הטיפולי האמור, המליץ שירות המבחן על הארכת המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים נגד המבקש, ולחילופין, הומלץ על עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

לאחר זאת, עמד בית המשפט על חומרת העבירות שביצע המבקש, כמו גם חומרת נסיבותיהן, והעמיד את מתחם הענישה ההולם על 12 עד 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בבחינת נסיבותיו האישיות של המבקש, התחשב בית המשפט לצד החומרה, בעברו הפלילי המכביד של המבקש בעבירות סמים, וכן במסקנה כי לא הורתע מהרשעותיו הקודמות, על אף שמעל ראשו מרחפים 3 מאסרים מותנים. לצד הקולה, שקל בית המשפט את הודאתו של המבקש, וכן את לקיחת האחריות על מעשיו, תוך הבעת נכונות להעיד נגד שותפיו. בית המשפט התחבט בשאלה האם יש בשינוי המשמעותי שחל במבקש בעקבות ההליך הטיפולי שעבר, כדי להטות את הכף להימנעות מהשתת עונש מאסר, אולם לבסוף החליט כי יש לבכר במקרה דנן את שיקול ההרתעה, ולהסתפק בסטייה מהרף התחתון של המתחם שנקבע.

לאור שיקולים אלו, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעלו עונשי מאסר על תנאי, בני 7, 5, ו-4 חודשים, שהיו תלויים ועומדים נגדו (ת"פ 34520-08-10; ת"פ 18550-12-11; ו-ת"פ 35984-03-13, בהתאמה), "בחופף ובמצטבר באופן שעונש המאסר הכולל בתיק זה הינו למשך 14 חודשים"; הופעל עונש פסילת רישיון נהיגה על תנאי, בן 12 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד המבקש (ת"פ 18550-12-11); 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים, או עבירה של קשירת קשר לפשע; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים; ו-12 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.

4. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על גזר דינו של בית משפט השלום, המופנה כנגד חומרת העונש שהושת עליו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בציינו כי "בית משפט קמא לא התעלם כלל ועיקר מההליך השיקומי שעבר המערער [המבקש] וקבע כי במקרה זה לא ראוי שמשקל השיקום יעלה על הצורך בהחמרת הענישה לגבי המערער [המבקש] עצמו, שלא הורתע מעונשי מאסר לתקופות קצרות יחסית וממאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו". בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי, לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי המבקש, והאזנה לטיעונים בפניו, כי "אין בהליך השיקום שעבר המערער [המבקש] כדי להוות נסיבות חריגות" אשר מצדיקות את הארכת המאסרים המותנים בעניינו.