רע"פ 7233/14 י' נ' מדינת ישראל
:
| גרסת הדפסה
|
רע"פ בית המשפט העליון |
7233-14
9.2.2016 |
|
בפני השופט: ח' מלצר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המבקש: י' ד' |
המשיבה: מדינת ישראל |
| החלטה | |
- לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט) ב-ע"פ 9412-08-14, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' נמרודי) ב-ת"פ 5322/13.
אביא להלן את הנתונים הנדרשים להכרעה במכלול.
עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים
- נגד המבקש, שהוא בעל תג נכה בהתאם לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק חניה לנכים), הוגש כתב אישום בגין חניית רכבו באופן שיש בה כדי להפריע לתנועה, או לעכבה (עבירה לפי סעיף 5(ה)(1) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) התשכ"א-1960 (להלן: חוק העזר)). מכתב האישום עולה כי המבקש החנה את רכבו על "אי תנועה" ברחוב עליאש בירושלים, ובכך גרם להפרעה לתנועה, לרבות עיכוב מעברו של אמבולנס, אשר בשים לב לרוחבו של הכביש, נדרש לעקוף את התנועה דרך "אי התנועה", עליו עמד רכבו של המבקש.
- המבקש הודה כי חנה על "אי התנועה", אך טען כי לא הפריע באופן ממשי לתנועה ברחוב ולכן היה מותר לו לחנות באותו מקום לפי חוק חניה לנכים.
- המבקש הורשע על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בעבירה שיוחסה לו, ובעקבות זאת הושת עליו קנס בסך של 750 ש"ח.
- המבקש ערער על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים. עיקר ערעורו של המבקש נסב על הטענה כי חוק חניה לנכים – איננו שולל את האפשרות לחנות על "אי תנועה", ועל כן, לגישתו, חנה בהתאם לחוק. כן טען המבקש כי לא יתכן שהפריע לתנועה בחנייתו, וזאת מכיוון שלא אמורה להיות כל תנועה על אזור המהווה "אי תנועה". לבסוף טען המבקש כי המשיבה לא הוכיחה שהיתה בחנייתו הפרעה של ממש לתנועה, ובהקשר זה השיג על כך שהמשיבה לא הציגה תמונה בה נראה שרכבו של המבקש חסם את מעברו של האמבולנס, על אף שהפקח מטעם המשיבה רשם בדו"ח החניה כי צילם תמונה שכזו. מנגד המבקש הפנה לתמונות שצילם בעצמו, אשר מראות, לגישתו, כי לא נגרמה בעקבות חנייתו כל הפרעה לתנועה.
- בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ערעורו של המבקש, תוך שקבע כי די בתמונות שהוצגו על ידי הצדדים ובעדותו של הפקח מטעם המשיבה כדי לקבוע שהיתה קיימת הפרעה לתנועה, או למצער פוטנציאל להפרעה שכזו. באשר לגובה הקנס שהושת על המבקש – בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי המבקש לא העלה בפניו כל טיעון במישור זה, ומשכך זנח את טענותיו בעניין גזר הדין. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שבפני.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|