רע"פ 6263-15 קורם נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ד"ר ש' בורנשטין), בעפ"ג 25027-04-15, מיום 14.7.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ע' רון – סג"נ), בת"פ 44386-11-13; ת"פ 61508-05-13; ו-ת"פ 5416-01-12, מיום 4.3.2015.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, במיוחס לו בשלושה כתבי אישום שהוגשו נגדו. בכתב אישום מתוקן, אשר הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, במסגרת ת"פ 5416-01-12, הורשע המבקש בעבירה של סיוע להתפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה, לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:חוק העונשין). נטען בכתב האישום המתוקן, כי ביום 15.1.2010, בשעה 01:30 או בסמוך לכך, התפרץ אדם אחר (להלן: האחר) לפיצוציה ברחוב העצמאות 40, שבעיר יהוד, בכך שניפץ את שמשת החלון באמצעות לום, ונכנס לתוך המבנה. אותה עת, המתין המבקש לאחר, מחוץ לפיצוציה, ברכב מילוט מסוג "פיאט".

          להשלמת התמונה יצויין, כי במסגרת ת"פ 44386-11-13, הורשע המבקש בבית משפט השלום ברחובות, בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ובעבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין. במסגרת ת"פ 61508-05-13, הרשיע בית משפט השלום ברחובות את המבקש בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש].

1. ביום 4.3.2015, גזר בית משפט השלום ברחובות את דינו של המבקש בגין כלל המעשים בהם הורשע, בשלושת כתבי האישום דלעיל. בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של המבקש, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה הראוי במסגרת ת"פ 44386-11-13, ינוע בין 6 ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מתחם הענישה ההולם את המעשים בהם הורשע המבקש במסגרת ת"פ 61508-05-13, ינוע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בפועל; ומתחם הענישה הראוי עבור ת"פ 5416-01-12, ינוע בין 4 ל-10 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי. בהמשך, ציין בית משפט השלום את הדברים הבאים:

"באשר לתיק 5416-01-12 הרי [שהמבקש] התפרץ למעשה בצוותא חדא עם אחר לבית עסק, כאשר אמנם האחר הוא שביצע את ההתפרצות בפועל, אך גם [למבקש] היה בה תפקיד משמעותי ולא קל ערך של מי שהמתין ברכב המילוט. מדובר בעבירה נגד הרכוש, אך בעבירה מתוכננת ואשר בוצעה על-ידי שניים בצוותא חדא ויש בכך משנה חומרה".

          לצורך קביעת העונש בתוך המתחם, נשקלו לזכותו של המבקש, בין היתר, הנסיבות הבאות: חלוף הזמן מאז ביצוע חלק מן העבירות; הודאתו של המבקש במיוחס לו; ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש. על יסוד מכלול השיקולים, ולאחר שהחליט לגזור על המבקש עונש אחד בגין כלל המעשים, דן בית משפט השלום את המבקש ל-10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עוד הושתו על המבקש 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירת איומים או עבירה כלשהי נגד הרכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין; 4 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירה כלשהי לפי פקודת הסמים המסוכנים; 4 חודשי פסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה, החל מיום שחרורו; ו-4 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירה כלשהי לפי פקודת הסמים המסוכנים.

2. המבקש ערער על חומרת העונש אשר הושת עליו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וערעורו נדחה, ביום 14.7.2015. המבקש מיקד את ערעורו בטעות שנפלה, לשיטתו, בגזר הדין, באשר נקבע בו כי המבקש התפרץ לפיצוציה ביחד עם האחר, בעוד שהוא, הלכה למעשה, הודה והורשע בעבירה של סיוע להתפרצות בלבד. נטען, כי טעות זו גרמה לבית משפט השלום להחמיר בעונשו של המבקש יתר על המידה. משכך, התבקש בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך גזירת עונשו של המבקש מחדש. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין כתוצאה מן הטעות. נקבע, כי בית משפט השלום תיאר כדבעי את התנהגותו של המבקש בעבירה זו, מבחינה עובדתית. משכך, לשיטתו של בית המשפט המחוזי, גם אם בית משפט השלום נפל לכלל שגגה בקובעו כי המבקש התפרץ בצוותא חדא עם האחר לפיצוציה, "הרי טיעון העובדות הוא זה שקבע את גזר הדין בעניין זה, ואין מקום להחזיר את הדיון [לבית משפט השלום] על מנת שישמע טיעונים לעונש ויגזור את הדין מחדש, גם בהתחשב בטענה הנ"ל".