רע"פ 5956/15 גרין נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), בעפ"א 9821-02-14 ועפ"א 11877-02-14, מיום 15.7.2015, בגדרו נדחו ערעורו של המבקש וערעורה שכנגד של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת נ' מימון-שעשוע), בת"פ 2416/05 ועמ"ק 5289/00, מיום 26.2.2012.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירות תכנון ובנייה שהוא או אחרים ביצעו במקרקעין שבבעלותו, בגוש 8975, חלקה 15, שבמושב בצרה (להלן: המקרקעין). בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המבקש, במסגרת עמ"ק 5289/00, נטען כי במקרקעין נבנו שלושה מבנים אשר החורגים מהיתר הבנייה שניתן לגביהם, ואשר אינם משמשים לחקלאות, בניגוד לתכנית בניין עיר משמ/46(חש) (להלן: תכנית משמ/46(חש)). עוד נטען, כי במבנה נוסף אשר נבנה במקרקעין בוצעו שימושים חורגים, בכך שהופעלו בו עסקים למכירת רהיטים, צעצועים ותנורי הסקה. כתב אישום זה ייחס, אפוא, למבקש עבירה של שימוש במקרקעין וביצוע עבודה בסטייה מהיתר ובניגוד לתכנית, לפי סעיף 204 בצירוף סעיף 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). ביום 12.7.2005, הוגש נגד המבקש כתב אישום במסגרת ת"פ 2416/05, ממנו עולה כי החל מחודש מרץ 2005, הופעלו במקרקעין גן אירועים ומסעדה, הכוללים מבנה מעץ בשטח של כ-500 מ"ר ומגרש חניה בשטח של כ-3,000 מ"ר, וזאת בניגוד להיתר ולתכנית משמ/46. משכך, יוחסה למבקש בכתב אישום זה עבירה של שימוש במקרקעין וביצוע עבודה בסטייה מהיתר ובניגוד לתכנית, לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה.

1. ביום 1.9.2005, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן במסגרת עמ"ק 5289/00, וביום 5.1.2006, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, במיוחס לו בכתב האישום במסגרת ת"פ 2416/05. בגזר דינו, מיום 25.1.2006, הוציא בית משפט השלום תחת ידו צווים להפסקת השימוש החורג במקרקעין וצו הריסה לגבי המבנים שנבנו במקרקעין ללא היתר, בנוגע לגן האירועים והמסעדה. בנוסף, השית בית משפט השלום על המבקש קנס כספי כולל בסך 50,000 ₪; והתחייבות כספית בסך 50,000 ₪, לבל יעבור המבקש, במשך שנתיים, עבירה לפי סעיפים 204 או 210 לחוק התכנון והבניה.

2. המבקש ערער על תוצאה זו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 15.7.2008, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון לבית משפט השלום. נקבע, כי נפלה טעות בהכרעת דינו של בית משפט השלום, מיום 1.9.2005. זאת שכן, בית משפט השלום קבע ממצאים על בסיס המוצגים ת/13-ת/14, שעניינם תכנית משמ/46, כאשר מעיון במוצגים אלה "עולה כי התכנית פורסמה למתן תוקף בילקוט הפרסומים מספר 3496 ביום 5.1.1987 בעמוד 239 והתכנית קיבלה תוקף ביום 26.3.1987". על-כן, ובשים לב לכך שמועד פרסומה של תכנית משמ/46 (קרי 5.1.1987) קודם למועד שבו ניתן לה תוקף (קרי 26.3.1987), קבע בית המשפט המחוזי כי "על פניו, יש טעות בעובדות אליהם הגיע [בית משפט השלום], אשר אפשר שיש בהם כדי להשליך על המסקנה המשפטית בדבר תוקפה המשפטי של תכנית משמ/46". על-כן, קבע בית המשפט המחוזי כי "ראיתי להחזיר עניין זה [לבית משפט השלום], על מנת שיבחן אותו ויבדוק האם לאור הטעות הנ"ל יש מקום לשנות את הכרעת דינו. כך גם יבדוק בית המשפט את נושא התב"ע (תכנית בניין עיר – א.ש) המנדטורית" הנוגעת למקרקעין.

יצויין, כי ביום 18.2.2007, דחה בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (עת"מ (ת"א) 2732/05, מפי כב' השופטת מ' רובינשטיין) (להלן: בית המשפט לעניינים מינהליים) עתירה שהגיש המבקש שעניינה תקפותה של תכנית משמ/46, ונוגעת, בין היתר, לפער התאריכים בין מועד פרסום התכנית למועד מתן תוקפה, כאמור לעיל.

3. ביום 26.2.2012, לאחר שהוחזר התיק לעיונו, שב בית משפט השלום והרשיע את המבקש במיוחס לו בשני כתבי האישום שהוגשו נגדו (להלן: הכרעת הדין המשלימה). נקבע, כי השגגה אשר נפלה בהכרעת הדין, מיום 1.9.2005 הינה "טעות טכנית בלבד, שאין לה כל משמעות מהותית ומשפטית". לשיטתו של בית משפט השלום, נפלה טעות סופר בתאריך הפרסום שהוטבע על גבי תכנית מש"מ/46, כך שהיא פורסמה ביום 5.11.1987, להבדיל מהתאריך הנקוב עליה, היינו 5.1.1987. אשר לתב"ע המנדטורית, קבע בית משפט השלום כי היא אינה מאפשרת את השימוש המסחרי במקרקעין, אשר בוצע בהם בפועל.

4. ביום 23.12.2013, לאחר הרשעת המבקש במסגרת הכרעת הדין המשלימה, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. בפתח דבריו, עמד בית משפט השלום על התנהלותו של המבקש, בציינו כי "מדובר בניצול לרעה של הליכי המשפט, בבחינת 'ימות הפריץ או ימות הסוס', כאשר כל סרבול, הכבדה והטעייה מבוצעים ומנוצלים לתכלית אחת והיא דחיית הקץ והמשך גריפת הרווחים מהמקרקעין, שלהוותו של [המבקש], עדיין מוכרזים כחקלאיים". זאת, בשים לב לעובדה שהמבקש "הטעה" את בית המשפט המחוזי, בכך שלא ציין בפניו את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע לתקפותה של תכנית מש"מ/46. על רקע זה, ועל יסוד מכלול השיקולים, השית בית משפט השלום על המבקש קנס כולל בסך 800,000 ₪ (בניכוי סכום של 50,000 ₪ ששולם על-ידי המבקש לאחר גזר הדין המקורי). בנוסף, הוציא בית משפט השלום צווים להפסקת השימוש החורג במקרקעין, וצו הריסה למבנה גן האירועים והמסעדה.