רע"פ 5775/15 וייצמן נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון – נשיא; ר' ברקאי : י' עדן), בעפ"ג 379-04-15, מיום 15.7.2015, בגדרו קיבל בית המשפט המחוזי, חלקית, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט א' מאושר), בגמ"ר 10288-10-13, מיום 19.2.2015.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 2.7.2014 המבקש הורשע, על יסוד הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, כמפורט להלן: 4 עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); ו-6 עבירות של נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

3. בעת הרלבנטית לכתב האישום, שימש המבקש כנהג אוטובוס בחב' "מטרופולין". מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 4.8.2013 הסיע המבקש נוסעים בקו 337 של חב' "מטרופולין" מראשון לציון לבאר-שבע. במהלך הנסיעה נסע המבקש בכביש 7, כאשר במחלף שורק הוא פנה ימינה, ומשלב זה החל המבקש בנסיעה בכביש 6 לכיוון דרום. מסופר בכתב האישום, כי באותה עת, נהג משאית, בשם ויקטור צרפתי (להלן: נהג המשאית), העמיד את משאיתו, שאליה מחובר נגרר, בשוליים הימניים של כביש 6, בק"מ ה-98, לאחר שהבחין כי בלוח המחוונים שבתא הנהג של המשאית מופיעות התרעות על עלייה חדה בחום המנוע. המשאית עמדה כך שמלוא רוחבה נמצא בתוך השוליים הימניים, ואינו בולט לתוך נתיב הנסיעה הימני. בעקבות עצירת המשאית, עבר גם הנגרר לשוליים הימניים ונעצר שם. הובהר בכתב האישום כי מצב העמידה המדויק של הנגרר אינו ידוע, ואפשר שהפינה האחורית שמאלית שלו בלטה לכדי מרחק של כ- 0.6 מ' לתוך נתיב הנסיעה הימני, וייתכן גם שלא בלטה כלל. נהג המשאית הפעיל אורות מהבהבים והציב משולש אזהרה אדום בשוליים הימניים, במרחק מספר מטרים אחרי הדופן האחורית של הנגרר.

1. נטען בכתב האישום, כי כאשר היה המבקש במרחק של כ-850 מ' מהמשאית והנגרר, הוא היה יכול להבחין בקיומם לראשונה. עם התקדמות הנסיעה, יכול היה המבקש להבחין במשאית ובנגרר בצורה ברורה יותר ולהבין כי הם עומדים בצדו הימני של הכביש. ממרחק שנע בין כ-320 מ' ל-250 מ' יכול היה המבקש להבין כי המשאית והנגרר עומדים בשוליים הימניים של הכביש, וכן יכול היה להבחין במיקומה המדויק של הפינה השמאלית האחורית של הנגרר, בין אם זו בלטה לתוך נתיב הנסיעה הימני ובין אם לאו. בהמשך הנסיעה, וכפי שנמסר בכתב האישום, לא ניתן להצביע במדויק על מצב שדה הראיה של המבקש, ואפשר שבמרחק של כ-210 מ' מהמשאית והנגרר, חסמו כלי רכב גדולים, לחלוטין, את שדה הראיה של המבקש לכיוון המשאית והנגרר. המבקש הגיע עם האוטובוס לק"מ ה-98 סמוך לשעה 12:40 תוך שהוא נוהג במהירות של 100 קמ"ש, בנתיב הנסיעה הימני. המאשימה הוסיפה וטענה בכתב האישום, כי למרות שלרשות המבקש עמד שדה ראיה גדול לכיוון מקום עמידת המשאית והנגרר, הוא לא הבחין בהם מבעוד מועד והמשיך בנסיעתו הרגילה. עוד נטען, כי על אף שהמשאית והנגרר היוו מכשול בולט וסכנה אפשרית לשלום הנוסעים באוטובוס, לא נקט המבקש בכל פעולה שיהא בה כדי לאפשר לו לדעת מהו מיקום עמידתם המדויק, או כל פעולה אחרת שתבטיח את המשך הנסיעה הבטוחה והזהירה של האוטובוס. רק בהגיע האוטובוס למרחק קצר לפני מקום עמידת המשאית והנגרר, ניסה המבקש להגיב לסכנה שאלה יצרו, כאשר כבר לא היה בכך כדי למנוע את התאונה.

2. המבקש נסע עם האוטובוס, במהירות של כ-100 קמ"ש, למקום עמידת המשאית והנגרר, ופגע בעוצמה רבה עם הפינה הקדמית ימנית של האוטובוס בפינה האחורית שמאלית של הנגרר והמכולה שהורכבה עליו. בשל עוצמת הפגיעה, חדרה המכולה לתוך צידו הימני של תא הנוסעים של האוטובוס. עקב מהירות נסיעת האוטובוס ועוצמת ההתנגשות, המשיך האוטובוס להתקדם, תוך שהוא מתחכך עם הדופן הימנית שלו בדופן השמאלית של הנגרר והמשאית. כתוצאה מהתאונה, מצאו את מותם ארבעה מנוסעי האוטובוס: יונתן תורג'מן ז"ל; יריב ברק ז"ל; רב"ט חי בן נעים ז"ל; וסמ"ר כפיר דהרי ז"ל. שישה נוסעים נוספים נחבלו חבלות של ממש וארבעה נוסעים נוספים, כולל המבקש עצמו, נחבלו חבלות קלות. לטענת המאשימה, המבקש, בהיותו נהג רכב ציבורי, הפר את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו כלפי הנוסעים באוטובוס, לאחר שנטל על עצמו להסיעם בבטחה, ולא נקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים להבטיח את שלומם וביטחונם.

3. בתאריך 2.7.2014, הודה המבקש, בבית משפט השלום באשדוד, בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על בסיסן בכל העבירות שיוחסו לו. בתאריך 19.2.2015, נגזר עונשו של המבקש, והוטלו עליו 4 שנות מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי בן 24 חודשים לבל יעבור, תוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה של גרם מוות ברשלנות או עבירה של גרימת חבלה של ממש; פסילה מהחזקת רישיון נהיגה לרכב ציבורי או כבד לצמיתות; פסילה מהחזקת רישיון נהיגה על כל סוגי כלי רכב למשך 15 שנים; ופיצוי בסך 20,000 ₪ לכל אחת ממשפחות ארבעת ההרוגים.

4. בגזר דינו של בית משפט השלום, נקבע כי נסיבות התאונה מצדיקות ענישה מצטברת, בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וזאת, בין השאר, עקב רשלנותו הגבוהה של המבקש וריבוי הנפגעים בתאונה. אשר למתחם הענישה, סבר בית משפט השלום כי יש ליתן ביטוי לחומרה הנגזרת מהיות המבקש נהג מקצועי אשר אחראי להסעת נוסעים. רמת הזהירות הנדרשת מנהג המסיע נוסעים הינה רמה גבוהה, העולה על הרמה הנדרשת מכל נהג אחר. נהג מקצועי מחויב לנקוט בזהירות מוגברת על מנת להבטיח את שלום הנוסעים אשר תחת אחריותו, ולהיות מודע לכובד האחריות המוטלת עליו. כמו כן, הדגיש בית המשפט את תוצאותיה הטראגיות של התאונה בה "מניין ההרוגים והפצועים הנורא מכל וזועק לשמיים". על כן, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה ינוע בין 3.5 ל-6 שנות מאסר, כפי שהוצע על ידי המאשימה.