רע"פ 5184/15 קניימר נ' מ"י

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בעפ"ת 10111-07-14 (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), מיום 12.7.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), בתיק 2680-05-14 (כב' השופט א' אנושי), מיום 3.2.2014.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה). על-פי עובדות כתב האישום, ביום 25.4.2011, בשעה 07:50, נהג המבקש ביציאה מחוף פלמחים לכיוון כביש 4311. המבקש נהג את רכבו כשהוא שיכור, כאשר בבדיקת דגימת אויר נשוף שמסר סמוך לעצירתו, נמצא ריכוז של 740 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.

           לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירת נהיגה בשכרות, כפי שיוחסה לו בכתב האישום, בציינו כי "הנאשם [המבקש] נהג ברכב בהיותו שיכור. וזאת לאור תוצאת בדיקת הנשיפה שבוצעה כיאות, הנאשם [המבקש] הודה בשתיית כמות אלכוהול לא מבוטלת בכל אחת מגרסאותיו בנושא. הנאשם [המבקש] לא עמד במבחני הביצוע. מפיו של הנאשם [המבקש] נדף ריח של אלכוהול".

           בהתאם לכך, ביום 10.6.2014, גזר בית המשפט לתעבורה את עונשו של המבקש, והשית עליו את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות; 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש עבירה מסוג נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקה משכר או סם, או נהיגה בזמן פסילה; 30 חודשי פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה; 6 חודשי פסילה על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש עבירה של נהיגה בשכרות, או עבירות מן התוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה; קנס בסך 5,000 ₪; והתחייבות כספית בסך 25,000 ₪, למשך 3 שנים, להימנע מביצוע עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקה משכר או סם, או נהיגה בזמן פסילה.

3. המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. במסגרת ערעורו, טען המבקש, בין היתר, כי בית המשפט לתעבורה לא נתן את המשקל הראוי למחדלי החקירה שאירעו בעניינו. עוד טען המבקש, כי העונש שהושת עליו, חורג לחומרה ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. ביום 15.7.2015, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על שני חלקיו.

הבקשה לרשות ערעור

4. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את ערעורו, ובכלל זאת, את טענתו לעניין "מועד עתירת המאשימה [המשיבה] לעונש מאסר".בנוסף, חזר המבקש על טענותיו לעניין מחדלי החקירה, כפי שנטענו בפני הערכאות הקודמות. כמו כן, העלה המבקש טענות בנוגע לחומרת העונש שנגזר עליו.

דיון והכרעה