רע"פ 4755/15 עזרא שינברג נ' משטרת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' הלמן), בע"פ 6935-07-15, מיום 7.7.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בקריית שמונה (כב' השופטת ר' שפילברג כהן), במ"י 4396-07-15, מיום 2.7.2015.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 7.7.2015. בהחלטתי, מיום 8.7.2015, נעתרתי לבקשה, והוריתי על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, עד להחלטה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש, המשמש כרב מוכּר בעיר צפת, מתנהלת חקירת משטרה בחשד לביצוע עבירות מין בנשים, תוך ניצול מעמדו הנכבד בקהילה. בעקבות צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר הוצא נגדו, נעצר המבקש, ביום 2.7.2015, בנמל התעופה בן-גוריון, ומעצרו הוארך ב-6 ימים. לאחר זאת, הוארך מעצרו של המבקש פעמיים נוספות, וכעת הוא נתון במעצר, עד ליום 23.7.2015.

4. ביני לביני, הגיש המבקש לבית משפט השלום בקריית שמונה בקשה לאיסור פרסום שמו, עד להחלטת המאשימה, בנוגע להגשת כתב אישום נגדו. יצויין, כי עובדת מעצרו של המבקש בנמל התעופה, כמו גם עיקרי החשדות נגדו, פורסמו באמצעי התקשורת, תוך עילום שמו של המבקש. בהחלטה, מיום 2.7.2015, דחה בית משפט השלום את בקשתו של המבקש לחיסיון שמו.

5. המבקש ערער על החלטתו זו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בנצרת, וערעורו נדחה, ביום 7.7.2015. מבלי להתעלם מן הנזקים שעלולים להיגרם למבקש מחשיפת שמו, נזקים שהם "מנת חלקם של כל מי שנחשד בפלילים, כל שכן בעבירות חמורות בעלות אופי מיני", קבע בית המשפט המחוזי כי האינטרס הציבורי כבד המשקל בחשיפת את שמו גובר על עניינו האישי של המבקש לחסות את שמו. בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לטיפול רפואי לו נזקק המבקש, בגינו הוא אושפז בימים האחרונים, אך קבע כי התיעוד הרפואי שהוגש לו "איננו מבסס דיו טענת פגיעה בביטחונו ובבריאותו [של המבקש], מעבר לחשש הקיים בדרך כלל, מפני השפעתם של תנאי מעצר וחקירה על בריאותו ונפשו של חשוד" (התוספת שלי – א.ש.). בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי בחומר החקירה הקיים, ישנה אינדיקציה להיקף רחב יותר של עבירות, אותן ביצע המבקש במתלוננות נוספות. טענתו של המבקש, לפיה בקהילה שבה הוא משמש כרב, נקשר שמו ממילא, בפי כל, לפרשה שנחשפה באמצעי התקשורת, כך שלא קיים אינטרס ציבורי בפרסום שמו, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. נקבע, בהקשר זה, כי חשיפת זהותו של המבקש "עשויה לתרום לקידום החקירה גם בקרב מי שאיננו נמנה על הקהילה המצומצמת". ועוד נקבע, כי "יש בפרסום פרטי [המבקש] אלמנט של עידוד וחיזוק נפגעות עבירה אשר במיוחד בנסיבותיו של מקרה זה מתקשות לאזור אומץ ולהגיע למשטרה".

הבקשה לרשות ערעור

6. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי אין מקום להתיר את פרסום שמו, בשלב זה, שעה שהוא אינו אלא חשוד בביצוע העבירות, וזאת, משום שעוצמתו של האינטרס הציבורי הדרוש לפרסום שמו של חשוד, נמוך, ככלל, מעוצמתו של האינטרס הציבורי לפרסם שמו של נאשם או של אדם שהורשע בדין. בטיעונו זה, הסתמך המבקש על ההחלטה שניתנה בבש"פ 2211/15 פלוני נ' מדינת ישראל (14.4.2015) (להלן: עניין פלוני). עוד טוען המבקש, כי יש מקום להבחין בין פרסום שמו לבין פרסום פרטי הפרשה, כאשר "עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת בא על סיפוקו עת מתפרסם דבר החקירה הפלילית". על רקע זה, סבור המבקש כי די במידע שפורסם עד כה באמצעי התקשורת, על מנת להפחית במשקלו של השיקול שעניינו עידוד מתלוננות נוספות להעיד על פרשות נוספות. לבסוף, הצביע המבקש בבקשתו על נזק אישי ומשפחתי שעלול להיגרם לו, באם ייחשף שמו, בשלב זה.