רע"פ 4251/16

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' נועם – סג"נ; ר' פרידמן-פלדמן; ו-מ' בר-עם), בע"פ 62809-03-15, מיום 17.4.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח), בת"פ 9421-10-10, מיום 18.6.2014 ו-16.2.2015, בהתאמה.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 26.5.2016, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 18.6.2014, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של הטרדה מינית, לפי סעיף 3(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן:החוק למניעת הטרדה מינית). בכתב האישום נטען, כי בין החודשים דצמבר 2008 למאי 2009, המבקש, שהינו מורה וסגן מנהל בבית ספר בירושלים (להלן: בית הספר), הטריד מינית את פ', שהיא מורה בבית הספר (להלן: המתלוננת), בכך שהשמיע לה הצעות חוזרות ונשנות, בעלות אופי מיני. וזאת, לאחר שהמתלוננת הראתה למבקש שהיא אינה מעוניינת בהצעות אלו, וביקשה ממנו לחדול מהן. כך, למשל, על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 28.5.2009, בשעה 12:15 או בסמוך לכך, הטריד המבקש את המתלוננת, כאשר אמר לה בחדר המורים בבית הספר: "יש לך חזה כל-כך יפה".

3. ביום 16.2.2015 ניתן גזר דינו של המבקש. לצורך קביעת מתחם הענישה, עמד בית משפט השלום על הערכים המוגנים באיסור על הטרדה מינית, כפי שאלו עולים מהחוק למניעת הטרדה מינית ומתכליתו. כמו כן, נתן בית המשפט את דעתו לנסיבות ביצוע העבירה, המצביעות על כך שהמבקש אמנם לא נגע פיזית בגופה של המתלוננת, אך נהג להטריד אותה, באופן חוזר ונשנה, בתוך בית הספר שבו היא עבדה; ועל כך שבין המבקש למתלוננת לא התקיימו יחסי מרות פורמליים בעבודה, אולם עסקינן בסגן מנהל בית ספר אשר הטריד מינית מורה חסרת קביעות המלמדת באותה סביבת עבודה. בית משפט השלום התייחס לנזק שנגרם למתלוננת כתוצאה מהתנהגותו של המבקש, בציינו כי מעשיו "גרמו לה לסערת רגשות, תחושות של בושה ומבוכה, וכן רתיעה מלהגיע לבית הספר בו לימדה". לאור האמור, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית המשפט, כי מתחם העונש ההולם במקרה זה "נע מענישה מוחשית משמעותית שאינה כוללת רכיב של מאסר בפועל, ועד מספר בודד של חודשי מאסר בפועל".

לאחר זאת, בחן בית משפט השלום את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת השיקולים לקולה, שקל בית המשפט את היותו של המבקש כבן 49, נשוי לשתי נשים ואב ל-6 ילדים, שהוא מפרנסם העיקרי; את העובדה שלאורך מרבית חייו, המבקש "צעד במסלול תקין ונורמטיבי"; את הנזקים שנגרמו למבקש בשל השעייתו מעבודתו; וכן את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה (כ-5 שנים), שבמהלכן לא הורשע המבקש בעבירה נוספת. במסגרת השיקולים לחומרה, שקל בית המשפט את היעדרה של נטילת אחריות מצדו של המבקש על מעשיו, והעניק משקל מה להרשעתו של המבקש משנת 2005, בגין עבירה שבוצעה בשנת 2002 לפי חוק התכנון והבניה. על בסיס שיקולים אלו, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אותם יוכל המבקש לרצות בדרך של עבודות שירות; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים, כל עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית; וכן חויב המבקש בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 4,000 ₪.

4. על פסק דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, המכוון כנגד עצם הרשעתו בדין, ולחילופין כנגד חומרת העונש אשר הושת עליו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בקבעו כי לא קיימת כל עילה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של בית משפט השלום. למעלה מן הצורך, דן בית המשפט המחוזי בטענות המרכזיות אשר מנסות לקעקע את מהימנותה של המתלוננת, ודחה אותן. בהתייחסו לעונש שהושת על המבקש, קבע בית המשפט המחוזי כי העונש שנגזר על המבקש הינו עונש ראוי, אשר מתחשב בכל השיקולים הרלוונטיים הדרושים לעניין, והזכיר, כי במסגרת הטיעונים לעונש בפני בית משפט קמא, טען בא כוחו של המערער להטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

הבקשה לרשות ערעור