רע"פ 3995-15 זלבני נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' כרמל, כ' מוסק וש' רנר) בעפ"ג 30331-02-15 ובעפ"ג 33581-02-15 מיום 28.4.2015, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה ונדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 42294-06-12, כך ש-20 חודשי המאסר שהוטלו על המבקש הוחמרו ל-28 חודשים, בעוד שיתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם: מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה לפפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ) וקנס בסך של 150,000 ש"ח או תשעה חודשי מאסר תמורתו.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בשלישית, אשר ייחס לו עבירות של מסירת אמרות או תרשומות כוזבות בדו"ח, לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודה; מרמה, ערמה, תחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה; מסירת ידיעה כוזבת בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(1) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ; הוצאת חשבונית מבלי לבצע עסקה, לפי סעיף 117(ב)(3) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ; ניכוי מס תשומות שלא כדין, לפי סעיף 117(ב)(5) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ; ניהול פנקסים כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ; מרמה ערמה ותחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ; ועבירות לפי חוק מע"מ, לפי סעיף 117(ב1) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ.
3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשלישית, לאורך שנת 2008 המבקש היה מנהלה היחיד של חברת מוקד ל.א שמירה וניקיון, היא הנאשמת 2 בכתב האישום המתוקן בשלישית (להלן:החברה). המבקש, על מנת להקטין את תשלומי המסים של החברה, כלל בספרי חשבונותיה חשבוניות פיקטיביות. בכך המבקש הגדיל שלא כדין את רישום הוצאותיה העסקיות. המבקש עשה את האמור ביחס ל-13 חשבוניות, אשר סכומן הכולל הוא 7,393,342 ש"ח, מבלי שבוצעו העבודות בגינן הופקו. חלק מהחשבוניות זויפו על ידי המבקש, וחלקן נקנו על ידו תמורת עמלה ששילם למי שהוציאן.
4. בגזר הדין מיום 31.12.2014, קבע בית משפט השלום כי המבקש והחברה במעשיהם פגעו פגיעה של ממש בקופה הציבורית, ממנה גרעו את תשלומי המס שהיה על החברה לשלם. כן נקבע, כי הם פגעו פגיעה ניכרת בערך השוויון בתשלום המס. בית המשפט ציין כי מדובר בעבירות קלות לביצוע, אך קשות לאיתור. עוד קבע בית המשפט, כי לנוכח מהות מעשי העבירה, היקפם, ומספר החודשים בהן התבצעו, אין ספק כי המבקש ביצע את מעשיו לאחר תכנון מראש.
5. בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין עשרה חודשי מאסר בפועל ל-36 חודשים, כאשר עבור רכיב הקנס המתחם נע בין 10,000 ש"ח ל-500,000 ש"ח. בית המשפט התייחס למצבו האישי של המבקש. מדובר באב לתשעה ילדים, אשר אינו משלם חשבונות בסדרם, גם בשל ריצוי מאסר בשנת 2010. אולם, בית המשפט קבע כי המבקש הפקיד במסגרת תיק המעצר סכום של מאות אלפי שקלים, דבר המלמד על היותו לא חסר כל. כן התייחס בית המשפט להודאת המבקש; לנזק שייגרם למשפחתו; למעצר בו שהה; ולזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, כאשר במהלכו המבקש ריצה עונש מאסר ממושך. מנגד ציין בית המשפט, כי בפסיקה נקבע שבעבירות מס יש להעדיף את שיקולי הגמול וההרתעה. בית המשפט שקל לחובת המבקש את עברו הפלילי הכולל לא פחות מ-13 הרשעות, ביניהן שתי הרשעות בעבירות מס.
6. בית משפט השלום ציין כי הוא אינו מקבל את טענת המבקש לפיה מחדל המשיבה הוא שהביא לכך שהעבירות נחשפו על ידי רשויות האכיפה רק בשנת 2012, בעת שבוצעה פעולת חקירה נגד אדם אחר. בית המשפט הוסיף וקבע כי ככל שהמבקש היה מעוניין לשאת את עונשו גם בשל עבירות אלו במסגרת ההליך הקודם שהתנהל נגדו, היה עליו לדווח למשיבה על ביצוען ולבקש לצרפן להליך שהתנהל נגדו. כן נקבע, כי עצם ביצוע העבירות לאחר שכבר הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין מעשים דומים, מקבל משקל לחובתו. לבסוף צוין, כי המחדלים אף לא הוסרו. על כן, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש כאמור לעיל.
7. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי, המבקש על חומרת העונש והמשיבה על קולתו. בית המשפט קיבל את ערעור המשיבה ודחה את ערעור המבקש, בקובעו כי לחובת המבקש ניצבת חומרת העבירות שביצע. בית המשפט קבע כי יש להחמיר בענישה בגין עבירות אלה, נוכח חומרתן, הנזק שהן מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן. עוד התייחס בית המשפט לעברו הפלילי העשיר של המבקש, בעוד שהמבקש ביצע חלק מהעבירות לאחר שהוגש נגדו כתב אישום אשר ייחס לו מעשים דומים. על כן קבע בית המשפט, כי מפגשו של המבקש עם הליך אכיפת החוק לא הביאו לתקן את דרכיו, ולא הרתיעו מלהוסיף לעבור על החוק באותו ענין. בית המשפט ציין כי המבקש ביצע את מעשיו בתכנון מראש; לא פעל לתיקון תוצאות העבירה; וגרם לקופה הציבורית נזק ניכר. משכך קבע בית המשפט, כי העונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום אינו מבטא כדבעי את עקרונות ההלימה, הגמול וההרתעה. עם זאת, בית המשפט לא התערב ברכיב הקנס.

הבקשה למתן רשות ערעור

8. המבקש טוען כי ניכר פער משמעותי בין העונשים שהטילו עליו הערכאות הקודמות, ודי בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור. לשיטת המבקש, החמרה מ-20 חודשי מאסר ל-28 חודשים הינה חריגה במיוחד נוכח נסיבות הפרשה ונסיבותיו האישיות. המבקש מציין כי על ערכאת הערעור להתחשב בהיקף הענישה שנגזר על ידי הערכאה הדיונית ולא למצות את הדין עם נאשם. לעמדתו, בית המשפט המחוזי מיצה עמו את הדין, והוא לא שמר על יחס הולם בין העונשים שנגזרו. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי סטה מרף הענישה המקובל בעבירות בגינן הוא הורשע. המבקש חזר על נסיבותיו האישיות אשר לשיטתו לא קיבלו משקל מספק: העובדה שהוא קיבל עונש מאסר בגין עבירות דומות לא מזמן; גילו; הודאתו והבעת חרטה מצדו; היותו מנהל אורח חיים נורמטיבי; השלכת המאסר על משפחתו; חלוף הזמן שעבר מעת ביצוע העבירות; ואי יכולתו לשלם את הקנס גם בגין ריצוי מאסר קודם. המבקש גורס כי שגה בית המשפט המחוזי משלא ביכר שיקולי שיקום בעניינו.

דיון והכרעה

9. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) (13.7.1982) (להלן: חניון חיפה)). לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אני סבור כי אין מקום להתערב בהם. מהעיון עולה כי מכלול טענותיו של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני בלבד, ואינן מעוררות כל סוגיה כללית חדשה.
10. אכן, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ובכללן במקרים בהם פער בענישה הינו חריג בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, ייתכן כי הערכאה השלישית תמצא הצדקה לבחינה נוספת של היקף הענישה הראויה. עם זאת, איני סבור כי בענייננו מדובר בפער כה משמעותי וחריג. צדק בית המשפט המחוזי כשעמד על חומרת נסיבות המקרה. המבקש ביצע עבירות מס שמאופיינות בפגיעה ישירה בקופה הציבורית, ובאופן עקיף גם באזרחי המדינה. הפגיעה באינטרס הציבורי בעבירות מעין אלה היא קשה, ולא בכדי הפסיקה מובילה להטלת עונשים מחמירים בגינן. לכך מצטרפות העובדות כי המבקש תכנן מראש את מעשיו; הוא עשה כן במשך שנים ארוכות, אף כשבמהלכן הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין עבירות דומות; עברו הפלילי עשיר, לרבות עבירות מס קודמות; הוא לא פעל להסרת המחדלים או לתיקון תוצאות מעשיו; ואף ניסה להלין על המשיבה כי היה עליה לחשוף את עבירותיו קודם לכן, על מנת שהמאסר הקודם שהוטל עליו בגין עבירות מס – יינתן על שתי התקופות יחדיו. מובן כי טענה אחרונה זו מיותרת היא, וכפי שהיטיב לציין בית המשפט המחוזי – המבקש הוא שביצע את העבירות והוא זה שידע על המועדים הרלוונטיים. ככל שהוא סבר כי איחוד הדיונים בעבירות המס שהוא ביצע לאורך השנים יכול להקל עליו – היה עליו לבקש איחוד זה.
11. כמו כן, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי התייחסו מפורשות לכלל הנסיבות בעניין המבקש, גם על המשקל שניתן לנסיבות לקולה, ולכן איני מקבל את טענתו כי נסיבותיו האישיות לא נלקחו בחשבון.  
12. לא מצאתי סטייה כלשהי, ודאי שלא קיצונית, בעונש שנגזר על המבקש, ועל כן איני רואה מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יצוין כי בניגוד לעמדת המבקש, עונש של 28 חודשי מאסר אינו מהווה מיצוי דין במתחם שקצהו עומד על 36 חודשי מאסר.
13. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזה.

           ניתנה היום, ‏א' בתמוז התשע"ה (‏18.6.2015).