רע"פ 3989/15 גוזלאן נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: ר' יפה-כץ – סג"נ; י' צלקובניק; ו-י' עדן), בעפ"ג 48463-11-14, מיום 29.4.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' ליבדרו), בת"פ 1886-07-13, מיום 7.10.2014.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, בעבירות כדלקמן: גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וניסיון לתקיפה סתם, לפי סעיף 379 בצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 22.5.2013, סמוך לשעה 01:00, בילתה הגב' נופר פרקש (להלן: המתלוננת) בהופעה שהתקיימה בבמה מרכזית שהוקמה בשדרות בן-גוריון בבאר שבע, במסגרת אירועי יום הסטודנט. אותה עת, כך נטען, החזיקה המתלוננת בידהּ מכשיר פלאפון (מסוג אייפון 4). בשלב מסויים, הגיח המבקש לעברה של המתלוננת, חטף את מכשיר הפלאפון מידהּ, והחל להימלט מן המקום. כעולה מכתב האישום המתוקן, המתלוננת החלה לרוץ אחרי המבקש, והצליחה לאחוז בחולצתו. או-אז, ניסה המבקש לתקוף את המתלוננת בכך שהניף את ידו לעברה. לאחר האירוע, מכר המבקש את מכשיר הפלאפון לתושבת באר שבע, בתמורה ל-700 ₪.

3. לאחר הודיית המבקש בעובדות לעיל, הורה בית משפט השלום לשירות המבחן, לערוך תסקיר בעניינו של המבקש, ובכלל זאת לבחון את סוגיית הרשעתו בדין.

4. בגזר דינו, ובשים לב לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, קבע בית משפט השלום כי אין מדובר במקרה "חריג שבחריג", המצדיק הימנעות מהרשעה. בית משפט השלום הטעים, בהקשר זה, כי "מעשיו של [המבקש] התבטאו בשלושה מאפיינים פליליים", כמי ש"בחר פעם אחר פעם, בכל צומת אליו הגיע באירוע, לפעול בניגוד לחוק ובדרך לא נורמטיבית". ועוד נקבע, בהקשר זה, כי אין בשאיפתו של המבקש ללמוד ולעסוק בתחום החשמל, כדי להצביע על נזק ממשי, להבדיל מ"נזק כללי עתידי שעשוי להיגרם לכל נאשם, במיוחד כאשר מדובר בנאשם צעיר". לפיכך, החליט בית משפט השלום שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המבקש. לאחר זאת, קבע בית משפט השלום כי מתחם העונש נע בין מאסר על תנאי, בצירוף עונשים נלווים, למספר חודשי מאסר שאפשר שירוצו על דרך של עבודות שירות. בבואו לקבוע את העונש בתוך מתחם הענישה, זקף בית משפט השלום לזכותו של המבקש, את השיקולים שלהלן: הודייתו של המבקש במיוחס לו; העובדה שהוא נעדר עבר פלילי; נסיבותיו האישיות; ואת הפגיעה הצפוייה למבקש מעצם הרשעתו, במיוחד נוכח גילו הצעיר. בסופו של יום, השית בית משפט השלום על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירת אלימות, לרבות איומים או עבירת רכוש, למעט עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, למשך 3 שנים; ופיצוי למתלוננת בסך 1,500 ₪.

5. המבקש לא השלים עם תוצאת הרשעתו בדין, ערער עליה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וערעורו נדחה ברוב דעות.

כב' השופט י' עדן, בדעת מיעוט, סבר כי יש להורות על ביטול הרשעתו של המבקש. השופט עדן גרס, כי חומרת העבירות בהן הורשע המבקש אינה שוללת הימנעות מהרשעה,  וכי "לשיקולי השיקום ולנימוקים לאי הרשעה [...] צריך שיהיה משקל של ממש". בין היתר, תמך השופט עדן את עמדתו זו, בנסיבות חייו המורכבות של המבקש; בחרטה שהוא הביע; ובכוונתו לנהל חיים נורמטיביים ולרכוש מקצוע. בהתייחס לקביעתו של בית משפט השלום בנוגע לנזק הקונקרטי הצפוי למבקש מהרשעתו, סבר השופט עדן, כי בגילו של המבקש "קיים קושי לומר כי מתגבשות דרכי התעסוקה בעתיד, ומובן שהנזק האפשרי קשור בתעסוקה. מה ראיה נבקש מנאשם אשר אך סיים את שירותו הצבאי להביא כדי להצביע על קיומו של נזק להעסקתו בעתיד כתוצאה מההרשעה?". לצד זאת, כך לגישתו של השופט עדן, "יתכן ויהיה בהרשעה כדי נתון שאולי יקשה [על המבקש] [...] בכך יש תמיכה בצורך להימנע מהרשעה".

מן העבר השני, דחתה דעת הרוב, מפי כב' השופט י' צלקובניק, אליו הצטרפה כב' השופטת ר' יפה-כץ – סג"נ, את בקשתו של המבקש להימנע מהרשעתו בדין. בחוות דעתו, עמד השופט צלקובניק על חומרת מעשיו של המבקש, בקובעו, כי "עבירות הקשורות בנטילה בכוח, שלא כדין של טלפונים סלולאריים יקרים מידי בעליהם, הפכו זה מכבר ל'מכת מדינה', כאשר המטרה היא עשיית רווח קל ומהיר". בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירות בידי המבקש, ציין השופט צלקובניק, כי אלו "מערערות את תחושת הביטחון, מחייבות על פי טיבן הרשעה, ומשאופי המעשים, מהגניבה עד המכירה, מצביע על מרכיבי תכנון, הרי שצרכי ההרשעה נהירים עוד יותר". לקביעתו זו, הגיע השופט צלקובניק מבלי להתעלם מכברת הדרך השיקומית אותה ביצע המבקש; מהחרטה שהמבקש הפגין על מעשיו; ומגילו הצעיר של המבקש בעת ביצוע העבירות. אשר לעמדתו של השופט עדן, קבע השופט צלקובניק כי "מטבעה של הרשעה שיש בה כדי לפגוע באופן כללי במישור חייו של כל אדם, בכל גיל, ואולם בכך אין די לצורך הימנעות מהרשעה".

הבקשה לרשות ערעור