רע"פ 372/17 עבדאללה ח'ורי נ' מדינת ישראל

   משיבים פורמליים: 2. ע. ח'ורי משאבי אנוש בע"מ, 3. עאדל חב' לעבודות טייח ושיפוצים בע"מ, 4. עאדל ח'ורי

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שיטרית; ו-ס' דבור), בע"פ 26235-07-16, מיום 13.12.2016. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בנצרת (כ' השופט א' נעמן), בת"פ 41264-11-10, מיום 15.3.2016, ועל גזר הדין, מיום 14.6.2016.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש, ונגד שלושה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע עבירות מס. הנאשמים הנוספים שנמנו בכתב האישום, הינם: המשיב 4, עאדל ח'ורי, בן דודו של המבקש (להלן: עאדל); המשיבה 2, חברת "ע. ח'ורי משאבי אנוש בע"מ", אשר תחום עיסוקה הוא מתן שירותי כוח אדם, שנמצאת בבעלותו הבלעדית של המבקש, ונטען כי המבקש ועאדל שימשו כמנהליה הפעילים (להלן: החברה); והמשיבה 3, "עאדל חב' לעבודות טייח ושיפוצים בע"מ", חברה שעיסוקה בענף הקבלנות, ועאדל היה בעליה הרשום ומנהלה הפעיל (להלן: חברת עאדל שיפוצים). יצוין, כי כתב האישום כלל שלושה אישומים שונים, ואולם, האישום הרלוונטי לעניינו של המבקש הוא האישום הראשון בלבד.

           מעובדות האישום הראשון עולה, כי בתקופה שבין ינואר 2007 למאי 2008, ניכו המבקש ועאדל מס תשומות בסכום כולל של 1,274,707 ₪, במסגרת שישה-עשר דו"חות מע"מ תקופתיים של החברה, מבלי שהיו בידיהם מסמכים כנדרש. זאת, במטרה להגדיל את הוצאות החברה ולהתחמק מתשלום מס. בנוסף, נטען כי המבקש ועאדל השמיטו מן הדו"ח התקופתי של החברה, לחודש אפריל 2008, הכנסה בסך 200,000 ₪, אשר התקבלה בעקבות עסקה שערכה החברה עם חברת "מטאניס מיכאל חברה לבנין ועבודות אבן בע"מ", שסכום המס הנובע ממנה הוא בסך 31,000 ₪, לכל הפחות.

           בגין המעשים האמורים, יוחסו למבקש, לעאדל, ולחברה, עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף,  התשל"ו-1975 (להלן:חוק מע"מ) (16 עבירות); ומסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ.

3. ביום 15.3.2016, נתן בית משפט השלום את הכרעת דינו, במסגרתה הרשיע את המבקש, ואת יתר הנאשמים, בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בעניינו של המבקש, בחן בית משפט השלום, תחילה, את השאלה האם המבקש שימש כמנהלה הפעיל של החברה. בית משפט השלום עמד על המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה, ובהם הקביעה כי "'מנהל פעיל' הוא מנהל שיש לו שליטה ופיקוח על התחום שבו בוצעה העבירה" (ת"פ (מחוזי י-ם) 366/04 מדינת ישראל נ' בידרמן (20.1.2010)). לאחר שבית משפט השלום נתן את דעתו למכלול חומר הראיות אשר הוצג בפניו, ואף הצביע על סתירות בעדויותיהם של המבקש ועאדל, קבע בית משפט השלום, כי המבקש הוא מי שהקים את החברה; מי ש"גייס לקוחות (לפחות בהתחלה)" לטובת החברה; מי שפתח את חשבון הבנק של החברה; ומי ששימש כבעל הגישה היחידי לחשבון האמור, ומורשה החתימה הבלעדי בו. עוד קבע בית משפט השלום, כי במסגרת תפקידו, הוציא המבקש כספים לטובת פעילותה השוטפת של החברה, ולעיתים אף השתמש בחשבונו הפרטי לצורך כך; כי המבקש לקח חלק פעיל בתשלום משכורותיהם של העובדים; כי הוא "היה מודע לחובות החברה כלפי רשויות המע"מ ואף פיקח במידה זו או אחרת על ביצוען"; וכי לעיתים אף טיפל המבקש "בענייני המס בעצמו". לאור זאת, הטעים בית משפט השלום, כי למבקש הייתה מידת שליטה מספקת על התנהלותה של החברה, וכי עמדו לרשותו "אמצעי הפיקוח הקשורים לעבירות הרלוונטיות" והוא "אף עשה בהם שימוש הלכה למעשה".

           בהמשך, התייחס בית משפט השלום לטענת ההגנה, לפיה "היה על התביעה לשחזר" את "החומר החשבונאי" של שתי החברות, שאבד לטענתה, "ומשלא עשתה כן [התביעה], הרי שלא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה". בית משפט השלום נתן את דעתו, בהקשר זה, לבעייתיות הגלומה בגרסאות שמסרו המבקש ועאדל, לגבי אובדן החומר החשבונאי; להתחמקותם של השניים ממסירת החומר האמור, מלכתחילה; לעובדה כי השניים משכו זמן, ונמנעו מלהתייצב לחלק מהחקירות; להיעדרו של שיתוף פעולה מצד השניים עם גורמי החקירה; ועוד. לאור כל אלו, קבע בית המשפט, כי "לא ניתן לקבל את הסבריהם הדחוקים של הנאשמים בעניין אובדן החומר החשבונאי".

           אשר ליסוד הנפשי הנדרש, לשם הרשעתו של נאשם בעבירות לפי סעיף 117(ב) לחוק מע"מ, עמד בית משפט השלום על הפסיקה הנוהגת, לפיה יש להצביע על מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. ואולם, הבהיר בית משפט השלום, כי "די בקיומו של יסוד נפשי של מודעות למעשה ולקיום הנסיבות הבלתי חוקיות, ואילו את המטרה להתחמק ממס ניתן ללמוד מהראיות הנסיבתיות וממעשים חיצוניים של הנישום" (אהרון נמדר מס ערך מוסף, כרך ב 919 (מהדורה חמישית, 2013) (להלן: נמדר); ע"פ 5783/12 גלם נ' מדינת ישראל, פסקה 97 (11.9.2014) (להלן: עניין גלם)). לאור "מכלול התשתית הראייתית", אשר הונחה בפניו של בית משפט השלום, ולנוכח התרשמותו של בית המשפט בדבר (אי) מהימנות גרסאותיהם של המבקש ועאדל, נקבע כי הוכח "היסוד הנפשי הנדרש". 

4. ביום 14.6.2016, גזר בית משפט השלום את דינם של כלל הנאשמים. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם בגין האישום הראשון, עמד בית משפט השלום על הפגיעה בערכים החברתיים, של "שוויון ונשיאה בנטל, אמון הציבור במערכת הכללית וסדרי החברה התקינים"; על חומרתן של עבירות מס, ככלל, והחומרה היתרה אשר "נודעת לעבירות של ניכוי מס תשומות ללא חשבוניות או כל מסמך אחר", בהיותן "עבירות הדורשות יסוד נפשי מוגבר של כוונה מיוחדת להתחמק מתשלום מסים"; על נסיבות ביצוע העבירות, אשר מלמדים על שיטתיות ותכנון מוקדם מצד המבקש ועאדל; ועל מדיניות הענישה הנוהגת, לפיה יש לנקוט "בענישה ממשית ומרתיעה". לאור כל אלו, קבע בית משפט השלום, כי מתחם הענישה הראוי בגין האישום הראשון, שהוא האישום הרלוונטי למבקש, ינוע בן 10 ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצירוף מאסר מותנה וקנס משמעותי.