רע"פ 3555/16 אילן יחיה סברי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ר' שפירא – סג"נ; א' אליקים; ו-ת' נאות-פרי), בעפ"ג 7298-02-16, מיום 17.3.2016, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט מ' עלי), בת"פ 47990-07-14, מיום 27.12.2015.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 15.4.2015, הורשעו המבקשים, על בסיס הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). המבקש 2 הורשע בעבירה נוספת, של חבלה כשהעבריין מזוין, לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, המבקשים, אחים אשר במועד קרות האירוע היו בעלים של מרכול בנהריה, תקפו ביום 6.2.2013 את המשיב 2 (להלן: המתלונן), משום שחשדו כי הלה גנב מן החנות בקבוק ויסקי. נטען בכתב האישום, כי המבקש 1 קפץ על המתלונן, סטר לו והורידו לרצפה, במטרה להכשיר את הקרקע למבקש 2 אשר בעט בגופו, בעת שהמבקש 1 היכה בו בחוזקה באמצעות מקל עץ. כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו למתלונן חבלות חמורות בגופו, והוא אף נאלץ לעבור חיסון נגד טטנוס ודיפתריה. לבקשת המבקשים, נדחה מועד הטיעונים לעונש ליום 21.9.2015, והשניים הופנו לשירות המבחן, לקבלת תסקיר מבחן בעניינם.

3. ביום 18.10.2015, הוגשו תסקירי שירות המבחן בעניינם של המבקשים. בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש 1 תואר רקעו האישי והמשפחתי, ובין היתר צוין כי הינו "בן 44, מתגורר בנהריה, נשוי מזה כשבע עשרה שנים ואב לשלושה ילדים". עוד צוין בתסקיר, כי המבקש 1 סיפר כי בשנת 1990 הלה סייע לאביו להקים את המרכול המשפחתי, אשר במשך השנים התפתח וכיום מעסיק כ-70 עובדים. שירות המבחן התרשם כי המבקש 1 קיבל אחריות כנה על מעשיו וכי קיים סיכון נמוך לחזרה עליהם בעתיד. לאור זאת, המליץ שירות המבחן להשית עליו "ענישה חינוכית" במסגרת צו שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ).

תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש 2 תיאר את נסיבותיו האישיות, ובין היתר נכתב כי הלה בן 34, נשוי ואב לארבעה ילדים, שירת שירות צבאי מלא ועובד משנת 2012 כמנהל במרכול המשפחתי בנהריה. עולה מהתסקיר, כי המבקש 2 נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה. שירות המבחן התרשם כי המבקש 2 הינו אדם "בוגר, רציני, מסודר, המנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד קשה ומשקיע רבות", וכי קיים סיכון נמוך להישנות מעשיו. מטעמים אלו, ולאור ההערכה כי הרשעה בדין עלולה לסכן את עתידו המקצועי, הומלץ לשקול לבטל את הרשעתו בדין, ולהסתפק בהטלת צו של"צ.

4. ביום 27.12.2015, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בתחילה, התייחס בית המשפט לבקשתו של המבקש 2 לביטול הרשעתו בדין, ולאחר שעמד על התנאים שנקבעו בפסיקה להימנעות מהרשעה, קבע כי חרף הפגיעה, אשר ניתן להניח כי תיגרם להתפתחותו המקצועית, מהות העבירה שביצע המבקש 2, על נסיבותיה, אינה מאפשרת הימנעות מהרשעה כאמור. לצורך קביעת מתחמי הענישה ההולמים, נתן בית המשפט את דעתו לערכים המוגנים שבבסיס עבירות האלימות וכן לנזק החמור אשר נגרם עקב תופעת האלימות, לסדר הציבורי ולביטחון האישי. בית המשפט התחשב בכך ש"אין עסקינן במעשה רגעי אלא במעשה שכלל מספר שלבים בהם פעלו הנאשמים [המבקשים] באלימות קשה כלפי המתלונן", וגרמו לו נזק בגופו ובנפשו, אולם הוסיף וקבע כי "אין להתעלם מהשוני בחלקיהם של הנאשמים [המבקשים]בביצוע העבירות". בשים לב לעבירות בהן הורשע המבקש 1 וחלקו הנוסף שהתבטא בהכאת המתלונן באמצעות מקל, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה בעניינו נע בין 4 ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי; וכן תשלום פיצוי למתלונן. אשר למבקש 2, נקבע כי מתחם הענישה ההולם בעניינו נע בין מאסר אשר יכול שיהיה כולו על תנאי לבין 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי; קנס; ותשלום פיצוי למתלונן.

לאחר זאת, התייחס בית המשפט לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות. בית המשפט שקל לקולה את העובדה שהמבקש 1 עובד לפרנסתו, נעדר הרשעות קודמות, הודה בעובדות כתב האישום, וכפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, קיבל אחריות מלאה על מעשיו, וקיים סיכון נמוך כי יחזור עליהם. ביחס למבקש 2, שקל בית המשפט לקולה את היעדרן של הרשעות קודמות בעברו, קבלת האחריות מצדו, חרטתו הכנה והסיכון הנמוך להישנות העבירות שביצע, כפי שאף עולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו.

על בסיס שיקולים אלו, השית בית משפט השלום על המבקשים את העונשים הבאים: על המבקש 1 נגזרו 4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, פן יעבור, בתוך 3 שנים, עבירת אלימות פיזית ויורשע בה; קנס בסך של 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ש"ח. על המבקש 2 הוטלו 2 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, פן יעבור, בתוך 3 שנים, עבירת אלימות פיזית, ויורשע בה; קנס בסך של 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ₪.