רע"פ 3497/15 עטא סריה נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא י' גריל והשופטים כ' סעב וש' ברלינר) בעפ"ג 51188-01-15 מיום 12.3.2015, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש בעפ"ג 27160-02-15 והתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (השופטת ש' פיינסוד-כהן) בת"פ 50774-09-12, והושתו על המבקש 11 חודשי מאסר בפועל חלף שבעה חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתקופת ביצוע העבירה היה המבקש בן זוגה של דקלה בר לוי – נאשמת 1 בת"פ 50774-09-12 (להלן: דקלה). דקלה עבדה כמזכירת סמנכ"ל בחברה שפעלה בעיר כרמיאל (להלן: החברה). במסגרת עבודתה דיווחה על המבקש כעובד החברה, והעבירה עבורו דו"ח שעות נוכחות מומצא לחשב החברה, והכל בידיעתו, בהסכמתו ועל אף שבפועל מעולם לא עבד בחברה. במהלך תקופת ביצוע העבירה הועברו לחשבון הבנק של המבקש משכורות על 30 חודשי עבודה פיקטיביים על סך של 162,472 ש"ח.

3. גזר דינו של המבקש ניתן ביום 28.12.2014. בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירת קבלת דבר במרמה, בית משפט השלום עמד על הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה, והם זכותו של אדם לקניינו והערך החברתי שבאמירת האמת. בית המשפט שקל לחומרה את העובדה שהעבירות חייבו תכנון מוקדם; את המספר הרב ומשך הזמן הארוך שבו בוצעו העבירות; ואת הנזק הכלכלי הרב שהסבו העבירות לחברה. בית המשפט ציין לקולה את חלקו היחסי הקטן של המבקש ביחס לדקלה.

4. בבואו לקבוע את העונש בתוך המתחם, התייחס בית משפט השלום להרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות של ידיעות כוזבות; שיבוש מהלכי משפט; ניסיון קבלת דבר במרמה; וקשירת קשר לקבלת דבר במרמה. כמו כן נשקלו לחומרה העובדה שכנגד המבקש רבץ מאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים; הערכת שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות העבירות בעתיד; והתרשמותו של שירות המבחן לפיה המבקש איננו נוטל אחריות מלאה למעשיו. לקולה נשקלה העובדה שהמבקש מפרנס לבדו את ארבעת ילדיו, והעובדה שלמבקש נסיבות חיים לא פשוטות בהן עול המשפחה המורחבת נופל על כתפיו, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן.

5. המבקש טען כי לא ניתן להפעיל את המאסר המותנה שעמד כנגדו משום שהתנאי הושת עליו חצי שנה לאחר תחילת ביצוע העבירות (6.6.2007). בית משפט השלום דחה טענה זו וקבע כי על אף שמדובר בעבירה אחת מתמשכת, כל העברת כסף במרמה לחשבונו של המבקש, שהתבצעה לאחר יום 6.6.2007, מפעילה את התנאי. אשר על כן, גזר בית המשפט על המבקש ששה חודשי מאסר בפועל והפעיל את המאסר המותנה שעמד אף הוא על ששה חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי חמישה מתוך ששה חודשי המאסר המותנה ירוצו בחופף, כך שעונשו של המבקש יעמוד בסך הכול על שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. יתר רכיבי גזר הדין הושתו כאמור לעיל.

6. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש שנגזר עליו. מנגד, המשיבה ערערה אף היא וביקשה שהמאסר על תנאי שהופעל כנגד המבקש, ירוצה כולו במצטבר לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו, כך שירצה סך הכול 12 חודשי מאסר. במהלך הדיון ביום 12.3.2015, הסכימו המבקש ובא כוחו להצעתו של בית המשפט המחוזי לפיה חמישה מתוך ששה חודשי המאסר המותנה יופעלו כנגד המבקש במצטבר כך, שהמבקש ירצה בסך הכול 11 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט גזר את דינו של המבקש בהתאם להצעתו שהתקבלה, והותיר בעינם את יתר רכיבי גזר הדין שהושתו בבית המשפט השלום.

הבקשה למתן רשות ערעור

7. המבקש טוען שעניינו מעלה סוגיה משפטית בעלת חשיבות עקרונית הנוגעת להפעלת מאסר על תנאי בעקבות ביצוע עבירה רבת פרטים. המבקש סבור שכאשר עבירה אחת, רבת פרטים, החלה להתבצע לפני הטלת עונש מאסר על תנאי, לא ניתן להפעיל את התנאי אף אם העבירה רבת הפרטים המשיכה להתבצע גם לאחר הטלת התנאי. לדידו, נובע מכך שלא ניתן להפעיל נגדו את המאסר המותנה שהוטל עליו ביום 6.6.2007, משום שהוא החל לבצע את עבירת המרמה, מושא ערעור זה, כבר בינואר 2007, ואין נפקא מינה אם המשיך בביצוע העבירה רבת הפרטים מאז ועד לחודש יוני 2009. כמו כן, המבקש טוען, כי יש להקל בעונש המאסר שנגזר עליו בשל נסיבותיו המשפחתיות הקשות, לאור יציבותו התעסוקתית ובשל הימנעותו מפעילות פלילית כלשהי מאז חדל לבצע את העבירה.