רע"פ 3221/16 דנינו אוראל נ' התובע הצבאי מחוז דרום
:
| גרסת הדפסה
|
רע"פ בית המשפט העליון |
3221-16
21.4.2016 |
|
בפני כבוד הנשיאה: מ' נאור |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המבקש: דנינו אוראל עו"ד דוד בן חיים |
המשיב: התובע הצבאי מחוז דרום |
| החלטה | |
- לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים), מיום 21.3.2016 שבו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית הדין הצבאי המחוזי (להלן: בית הדין המחוזי), ביום 7.1.2016.
- כנגד המבקש, חייל בשירות סדיר המשרת כנהג משא, הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), וכן עבירה של החזקת כלים לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים.
- כפי שנקבע בפסקי הדין של הערכאות השונות, המבקש השתמש מחוץ למסגרת צבאית בסם מסוג קנאביס בשבע הזדמנויות שונות בחודשים מאי-יולי 2015. בנוסף, במועד שאינו בידיעת התביעה, השתמש המבקש בסם מסוכן מסוג LSD במסיבה מחוץ למסגרת צבאית. כמו כן, נקבע כי המבקש החזיק בחדר מגוריו בבית אמו שני בקבוקי פלסטיק ששימשו לצריכת סמים.
- בבית הדין המחוזי כפר המבקש בכל העבירות שיוחסו לו. לטענת המבקש, הודאתו בחקירה איננה קבילה ואין לייחס לה משקל כלשהו, שכן נגבתה בחלוף שעות רבות של חקירה, בעת שהיה עייף לאחר שהיה בתורנות בלילה הקודם, תוך הפרת זכות ההיוועצות שלו עם עורך דין, ותוך עריכת תחבולות חקירה. בנוסף, טען המבקש כי עיכובו לחקירה חרג מפרק הזמן המותר בחוק (3 שעות), שכן חקירתו נמשכה למעלה מ-10 שעות, ורק לאחריה הוא נעצר. עוד נטען, כי אין בתיק תוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף" הדרושה להודאתו.
- בית הדין המחוזי קבע כי החוקר הצבאי הותיר רושם מהימן וענייני בעדותו, וכי תיאור החקירה שמסר עקבי ותואם את הראיות שהוצגו. לעומת זאת, בית הדין קבע כי גרסתו של המבקש התבססה על "טענות עובדתיות סותרות" (פסקה 21 להכרעת הדין), וכי עדותו "עוררה חוסר אמון בולט" (שם). בהתאם, קבע בית הדין המחוזי כי הוא מאמץ את עדות החוקר הצבאי במלואה וכי גרסת המבקש, בין ביחס לחקירה ובין ביחס לעצם הכחשת המיוחס לו, איננה מהימנה.
- בית הדין התייחס לטענות נוספות של המבקש ביחס לקבילותה ומשקלה של הודאתו וקבע כי לא מצא כי נפגעה אוטונומיית הרצון של המבקש במסירת הודאתו, וכן כי לא נפלו בחקירה פגמים היורדים לשורש הגינותו של ההליך, כך שאין לפסול את הודאתו. אשר למשקלה הפנימי של ההודאה, פסק בית הדין כי "ריבוי הפרטים, הכחשתן של עבירות נוספות או אחרות באופיין, ההודאה החוזרת והבעת החרטה – מקנים כולם משקל רב לאמרת ההודאה" (פסקה 33 להכרעת הדין). לצד זאת נקבע כי גם הדינמיקה החקירתית מביאה למסקנה כי משקלה של אמרת ההודאה הוא רב.
- בהמשך, הכריע בית הדין כי במקרה דנא קיימת תוספת ראייתית ברמה גבוהה מ"דבר מה נוסף", שכן המבקש עצמו הודה כי אחד ה"באנגים" (להלן: כלי העישון), שאותרו בחדרו בבית אמו שימש אותו לצריכת הקנאביס. לשיטת בית הדין, כלי העישון, כראייה חפצית, משמש כתוספת ראייתית העולה אף כדי סיוע. בית הדין לא השתכנע מעדויות האם ובן זוגה ביחס למקורם של כלי העישון שנתפסו בחדרו של המבקש, ומשכך פסק כי עדויותיהם "אינן מבססות דבר מה סותר להודאת המבקש" (פסקה 40 להכרעת הדין). זאת ועוד, נקבע כי עדויות הורי המבקש הצביעו על שקרים מהותיים של המבקש בחקירתו הנגדית וכי שקרי המבקש עולים אף הם כדי סיוע להודאתו.
- לפיכך, ביום 7.1.2016 הרשיע בית הדין המחוזי את המבקש בעבירות שעניינן שימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס ומסוג LSD, וכן בעבירת החזקת כלים. בגין העבירות שבהן הורשע הושתו על המבקש: 100 ימי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם החל מיום מעצרו; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור כל עבירה לפי פקודת הסמים או עבירה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים; 2 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור כל עבירה שעניינה סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים או עבירה של אי קיום הוראות המחייבות בצבא; ו-12 חודשי פסילה בפועל, מלקבל או מלהחזיק רישיונות נהיגה, צבאי ואזרחי, כאשר הפסילה תחל עם סיום ריצויו של עונש הכליאה. המבקש ערער לבית הדין לערעורים על הכרעת הדין וגזר הדין.
- בית הדין לערעורים דחה את ערעור המבקש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בית הדין לערעורים קבע כי הוא לא שוכנע שבנסיבות המקרה קמה עילה להתערבותו בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית הדין המחוזי המעוגנים היטב בחומר הראיות שהוצג בפניו (פסקאות 17-15 לפסק הדין). בית הדין לערעורים גם דחה את טענת המבקש לפיה הימצאות כלי העישון בבית אמו אינה יכולה להוות "דבר מה נוסף" להודיית החוץ שמסר, בשל כך שנחקר על אודות מציאתם במסגרת חקירתו והדברים פורטו בהודאתו. לשיטת בית הדין לערעורים, התייחסות המבקש בחקירתו לכלי העישון "אינה מכרסמת באופייה החיצוני של הראיה ואינה הופכת את מציאת הכלים לחלק פנימי של הודיית החוץ עצמה" (פסקה 18 לפסק הדין). משכך, פסק בית הדין כי מציאת כלי העישון בחדרו של המבקש מהווה ראיה חפצית וחיצונית להודיית המבקש, שיש בה כדי לאמתה. בית הדין לערעורים אף הוסיף בהערת אגב כי בית הדין המחוזי קבע כי גם שקרי המבקש מהווים "דבר מה נוסף", קביעה שהמבקש לא חלק עליה.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד הסרת מסמך באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|