רע"פ 3219/16 חיים שפרן נ' מדינת ישראל -עיריית תל אביב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' סוקולוב) בעפ"א 4635-10-15 מיום 1.2.2016, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (השופט א' הרמלין) בתיק מס' 70504956 מיום 8.6.2015, אך התקבל חלקית ערעורו על גזר הדין במובן זה שהופחת הקנס שהוטל עליו מסך של 1,000 ש"ח לסך של 700 ש"ח. 

           ביום 17.4.2016 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור שבה פירט את טענותיו, ובגדרה ביקש להגיש נימוקי ערעור משלימים, וזאת נוכח, בין היתר, מצבו הבריאותי הקשה וכושר עבודתו הנמוך של בא-כוח המבקש.

           לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט השלום, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובבקשתו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מההלכה הנוהגת, לפיה אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית או שיקולי צדק ייחודיים המצדיקים קבלת ערעור בגלגול שלישי. עניינו של המערער כבר נדון בפני שתי ערכאות, וניכר כי התייחסו למכלול הטיעונים אותם העלה בבקשתו – הן ביחס להרשעתו והן ביחס לעונש שהוטל עליו. בית המשפט המחוזי אף ציין בפסק דינו כי רק לפנים משורת הדין נמנע מלמחוק את ערעור המבקש, וזאת נוכח התבטאויותיו כלפי בית משפט השלום והמשיבה – אשר נמשכו גם על פני 17 העמודים של בקשת רשות הערעור שלפני.

           בנסיבות אלה, איני רואה מקום לקבל את הבקשה והיא נדחית בזה. משכך מתייתרת הבקשה להגשת נימוקי ערעור, וכן הבקשה לצירוף מסמכים. 

           ניתנה היום, כ"ד בניסן התשע"ו (2.5.2016).

           תוקנה היום, א' בתמוז התשע"ו (‏7.7.2016).

_________________________