רע"פ 1974/16 - א' ראובן זר נ' מדינת ישראל ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' עטר) בעפ"א 47511-02-16 מיום 6.3.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה (השופטת ש' קמיר-וייס) בחע"ק 2986-06-14 מיום 14.2.2016, לפיה על המבקש להתפנות למשך 45 ימים ממבנה שבחזקתו, כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים קודמים

2. המשיבים 4-2 בבקשה שלפניי הם בעליהם של מקרקעין בתחומי העיר פתח תקווה, עליהם בנוי מבנה (להלן בהתאמה: המקרקעין ו-המבנה). המבקש הוא המחזיק במקרקעין, ומנהל במבנה את עסקו (המשיבים 4-2 והמבקש ייקראו להלן: הנאשמים). בתאריכים 28.11.2012 ו-12.12.2012, ערך מהנדס מבנים מסוכנים מטעמה של עיריית פתח-פתווה (להלן: העירייה) ביקורת במקרקעין ומצא ליקויים במבנה: גגו קרס, ונתגלו סדרים בקירותיו ובתקרת קומת הקרקע. בעקבות זאת, נשלחה לנאשמים הודעה מאת ראש העירייה, לפיו יש לתקן את המבנה באופן מידי, מפאת היותו סכנה למחזיקים בו ולשלום הציבור. יצוין, כי הודעה זו נשלחה מכוח סמכותו של ראש העירייה לפי סעיף 3 לחוק עזר לפתח-תקוה (מבנים מסוכנים), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק העזר). אלא שבארבע מועדים שונים לאחר מכן, אשר האחרון שבהם חל ביום 11.3.2014, נערכו ביקורות של המהנדס מטעם העירייה במקרקעין, ונמצא כי הנאשמים לא תיקנו את המבנה כנדרש. לפיכך, הוגש נגד הנאשמים ביום 2.6.2014 כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, אשר ייחס להם עבירה של אי ציות להוראות חוק עזר, לפי סעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

3. במקביל להליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים, התקיימו הליכי גישור בין מי מהצדדים, בניסיון להסדיר את סוגיית תיקון המבנה באופן מוסכם. במסגרת הליכים אלו, הגיעו המשיבים 4-2 והמשיבה 1 (להלן: המאשימה) להסכמה בדבר מתווה לביצוע עבודות לחיזוק ותיקון הליקויים במבנה ובעקבות זאת, להסרת מסוכנותו. ביום 19.11.2015, הגישו המשיבים 4-2 לבית המשפט לעניינים מקומיים מתווה כאמור (להלן: המתווה), וביום 6.12.2015 הביעה המאשימה את הסכמתה למתווה זה בכפוף למספר תנאים הנוגעים לבטיחות העבודות. ביום 7.12.2015, בית המשפט לעניינים מקומיים קיבל את המתווה והורה למשיבים 4-2 לפעול לביצוע העבודות בהתאם לאמור בו. ביום 10.1.2016, הגיש המבקש בקשה לקיום דיון דחוף, ובו טען טענות שונות נגד המתווה והאפשרות כי יביא לתיקון מספק של הליקויים במבנה, ובפרט טען כי המשיבים 4-2 אינם יכולים לבצע את העבודות בעוד עסקו ממשיך להתנהל בתוך המבנה.

4. בימים 1.2.2016 ו-14.2.2016, הגישו המשיבים 4-2 בקשות לבית המשפט לעניינים מקומיים להורות על פינויו הזמני של המבקש ועסקו מהמבנה, כדי שניתן יהיה להתחיל בביצוען של העבודות להסרת מסוכנותו של המבנה. ביום 14.2.2016 קיבל בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשות. בית המשפט קבע כי נוכח האינטרס הציבורי בשמירה על חיי אדם והגנה על שלום הציבור, ונוכח התחייבותו המפורשת של בא-כוחו של המבקש במכתב מיום 14.9.2014 – לפיו המבקש מתחייב להתפנות מהנכס למשך תקופת העבודות שיבצעו בעלי הבית בכפוף להתראה סבירה – יש לאפשר את ביצוען של עבודות התיקון ללא הפרעה. על כן, בית המשפט לעניינים מקומיים הורה למבקש להתפנות למשך 45 ימים מהמבנה ולחזור אליו לאחר סיום העבודות.

5. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וטען כי ההחלטה לפנותו ניתנה בחוסר סמכות ותוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות כדייר מוגן. כן טען המבקש כי קיים חשש שהתיקון יוביל לפגיעה במבנה כך שהוא לא יוכל לשוב אליו, וכי אין במתווה עצמו כדי להוביל למיצוי הליכי התיקון – כך שממילא תידרש פגיעה נוספת בו בעתיד. ביום 6.3.2016, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. בפסק דינו, בית המשפט המחוזי בחן את השתלשלות ההליכים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ומצא כי לכל אורכם של הליכים אלו, לא השיג המבקש על הצורך בגיבושו של מתווה לתיקון הליקויים ולא העלה טענות בדבר פגמים בסמכות בית המשפט להורות על הליך זה. בפרט, בית המשפט המחוזי הדגיש כי המבקש לא השיג על ההחלטה לאשר את ביצוע העבודות מיום 7.12.2015 ולא טען כי ניתנה בחוסר סמכות – וכי רק ביום 10.1.2016 הביע לראשונה ספק בדבר יכולתו של המתווה לתת מענה למסוכנותו של המבנה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש אינו לא חלק בשום שלב על המסוכנות הנשקפת מהמבנה ועל הצורך בתיקונו כשהוא ריק מאדם, וכי הוא מלין בעיקר על החלטת הפינוי מבלי שבית המשפט לעניינים מקומיים נדרש להשלכות הכספיות של מהלך זה.

           על יסוד דברים אלו, בית המשפט המחוזי קבע כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים להורות על פינויו של המבקש נגזרת מסמכותו להורות על ביצוע המתווה ומתכלית חוק העזר – שהיא הסרת מסוכנותו של המבנה ומימוש המתווה באופן שימנע סיכונים לחיי אדם. בנסיבות המקרה הספציפי, בית המשפט המחוזי מצא כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים איזנה כראוי בין האינטרסים הצריכים לעניין, והביאה לפתרון לתקופה קצובה וקצרה במהלכה תוסר מסוכנותו של המבנה, והמבקש יוכל לשוב אליו מבלי שייפגעו זכויותיו. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור

6. בבקשה שלפניי, עותר המבקש מבית משפט זה ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהורות על ביטולה של ההחלטה בדבר פינויו מהמבנה. לחלופין, הוא מבקש לקבוע כי ככל שהמאשימה והמשיבים 4-2 מעוניינים להוציאו מהמבנה לתקופת העבודות, עליהם לדאוג לו לדיור חלופי או לפיצויים.