רע"פ 1787/15 אדי עמר נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; מ' סוקולוב), בעפ"ג 24376-07-14, מיום 18.2.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' דרויאן), בת"פ 17043-07-13, מיום 28.5.2014.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. בהחלטתי מיום 11.3.2015, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו את העבירות הבאות: גידול, הכנה וייצור סמים מסוכנים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים; והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בחיפוש שנערך ביום 1.7.2013, נמצאו בדירת מגוריו של המבקש, השייכת לבת זוגו (להלן: הדירה), 9 שתילי סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 4,380 גרם נטו, שהוחזקו ללא היתר או רשיון מאת המנהל. בנוסף, החזיק המבקש בדירה במספר כלים המשמשים לגידול, הכנה וייצור של סמים מסוכנים, ובכלל זאת: משקל אלקטרוני; שלושה דוודים; מפוח עטוף בנייר כסף מחובר לנורות פלורסנט; סנן מים; שלושה כבלים חשמליים; מצלמת רשת; שני טרמוסטטים; ומשורות מידה. כמו-כן, נתפסו בדירה סכומי כסף ומט"ח כמפורט להלן: 45,600 ₪; 2,200 אירו; ו-1,750 דולר.

4. על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, הורשע המבקש, ביום 24.11.2013, בכלל העבירות שיוחסו לו.

5. בגזר דין, מיום 28.5.2014, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מיום 1.7.2013 ועד ליום 27.8.2013; שישה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור עבירת סמים מסוג פשע; שלושה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור עבירת סמים מסוג עוון; קנס בסך 3,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו; וכן, פסילה על-תנאי בת שנה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה, למשך שנתיים מיום שחרורו של המבקש מהמאסר. כמו-כן, הורה בית משפט השלום לחלט מן המבקש את הרכוש הבא: אופנוע; מחשב נייד; שתי קסדות; מגרסה; שלושה מכשירי טלפון ניידים; אייפד; כונן מחשב; ואת הכסף המזומן שנתפס בדירה.

במסגרת גזר הדין, ציין בית משפט השלום, כי "פגיעתם של הסמים בחברה אינה נקודתית, אלא משתרעת על מרחבים וזמנים נרחבים". בית משפט השלום הדגיש, כי מתחם העונש ההולם ייקבע על-ידו בהתאם להיקף הגידול וההחזקה של הסמים שלא לצריכה עצמית, כאשר אין מחלוקת כי תכלית ייצורם והחזקתם הינה לשם "בצע כסף". בהתאם לכך, סבר בית משפט השלום כי מתחם הענישה הראוי במקרה דנן נע בין שמונה לבין עשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית משפט השלום לא קיבל את המלצת שירות המבחן שלא לגזור על המבקש עונש מאסר, ולוּ בעבודות שירות, שכן עונש כזה עלול לקטוע את ההליך השיקומי, שהמבקש מצוי בעיצומו. בית משפט השלום הדגיש, כי "ההליך השיקומי חייב למצוא מקומו הנכבד בשיקולי הענישה, אך במקרה דנן לא ראוי שיביא לחריגה מהמתחם". אשר לחילוט רכושו של המבקש, ציין בית משפט השלום כי המבקש הפיק או אמור היה להפיק רווח מהעבירות שבהן הורשע, ולכן הוא מוגדר כ"סוחר סמים". על-כן, קבע בית משפט השלום כי "אין מנוס מחילוטו של כל הרכוש המפורט בכתב האישום".

סוף דבר, בית משפט השלום גזר על המבקש את העונשים שפורטו ברישא של פסקה זו.

6. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על חומרת עונשו, כאשר עיקר טענתו נוגעת לכך שבית משפט השלום לא נתן משקל ראוי, במסגרת גזר הדין, לתהליך השיקומי שעבר. אשר לחילוט רכושו, ציין המבקש כי שגה בית משפט השלום בהגדירו אותו כ"סוחר סמים", שכן, לשיטתו, לא היו ראיות לפיהן הסמים נועדו להפצה. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום, וביום 18.2.2015 דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין, כי "העבירה [של גידול, ייצור והחזקת סמים] הפכה להיות נפוצה, ומצידנו נוסיף, גם נפיצה שהרי גלום בה פוטנציאל סיכון רב ביותר. גידול הסמים כנראה הוא קל ופשוט יחסית ושמא עובדה זו מעודדת אנשים רבים לעסוק בגידול הסם". בית המשפט המחוזי גרס, כי "[המבקש] שבפנינו פעל כמקצוען", וזאת ניתן להסיק מהציוד והרכוש הרב שנמצא בדירתו, אשר "מעיד על כך שאין מדובר בעיסוק מקרי ואקראי, אלא בעיסוק שיטתי ומתמשך [שהמבקש] השקיע בו זמן". אשר לטענת המבקש בדבר תהליך השיקום שבו הוא נתון, קבע בית המשפט המחוזי, כי "השיקום במקרה זה אינו יכול לשאת על גבו משקל ההכרעה. שיקום איננו מילת קסם, גם לא בעידן תיקון 113 [לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)]". בהתייחס להכרזתו של המבקש כ"סוחר סמים", ציין בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום פעל על-פי החזקה הקבועה בסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים, וכי היתה הצדקה מלאה להפעיל חזקה זו.