רע"פ 167/16, סברי אבו אלקיעאן ואח' נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה דרום

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' אלון- נשיא), בעפ"א 31414-09-15, מיום 19.11.2015, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופט י' אקסלרד), בתל"פ 2136-09, מיום 29.7.2015.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשים הם חלק מבני שבט "אבו אלקיעאן" (להלן: השבט), אשר התיישב לפני עשרות שנים באזור יער עתיר שבנגב, והקים שני מקבצי בתים "עתיר" ו"אום אל-חיראן". הבקשה מוגשת מטעם התושבים בכפר "אום אל-חיראן", אשר הוקם בשנת 1956 (להלן: הכפר). יצוין, כי המבקשים עברו להתגורר בכפר, בתחילה, לבקשת המדינה, אולם כיום, הכפר אינו מחובר לתשתיות בסיסיות, ותושביו אינם מקבלים שירותי רווחה, בריאות וחינוך. במרחק כ-5 ק"מ דרומית-מערבית לכפר נמצא הישוב הבדואי חורה, המוכר על ידי הרשויות, ומציע לתושביו ולתושבי האזור את השירותים הקהילתיים הללו. החל משנות ה-80, קיימה המשיבה משא ומתן עם תושבי הכפר במטרה לפנות את בתיהם לחורה, ומרבית תושבי הכפר אף עברו לשם, בתמורה לקבלת מגרש במקום. כ- 1000-750 מבני השבט, וביניהם המבקשים, נותרו בכפר. בתי המבקשים, נשוא הבקשה, נבנו ללא היתר, ועל כן, הוגשו נגדם צווי הריסה, לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"א-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה). בקשותיהם של המבקשים לביטול הצווים נדחו בשלוש ערכאות, ועניינה של הבקשה המונחת לפניי היא בקשה נוספת של המבקשים להארכת מועד לביצוע צווי ההריסה. בקליפת אגוז, ולמען שלמות התמונה, אפרט את ההליכים המשפטיים הנוגעים למבקשים, חלקם נסתיימו, ואילו חלקם עודם תלויים ועומדים:

3. הליכי הריסה: בחודש ספטמבר 2003, הוצאו צווי הריסה (32 צווים) נגד בתי המבקשים בכפר, על ידי בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' שפסר). ביום 11.12.2011, קבע בית משפט השלום בקריית גת (תל"פ 2136-09, על ידי כב' השופט י' אקסלרד), כי צווי ההריסה הוצאו כדין, אולם דחה את מועד כניסתם לתוקף בשנה, לצורך תקופת התארגנות. ערעור על פסק דין זה נדחה, ביום 17.3.2014, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"א 50761-01-12, על ידי כב' השופט א' חזק), ותאריך כניסתם של הצווים לתוקף נקבע ליום 17.12.2014. בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחתה ביום 14.9.2014 (רע"פ 3082/14), ובקשה לעיון חוזר בהחלטה בבקשה לרשות ערעור נדחתה אף היא, ביום 23.10.2014. ביום 15.12.2014, יומיים לפני מועד כניסת צווי ההריסה לתוקף, הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום (בתל"פ 2136-09), לדחיית מועד כניסתם לתוקף של צווי הריסה. באותו היום, ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופט א' אדם), לפיה מועד כניסתם של הצווים יידחה בשלושה חודשים נוספים, עד ליום 17.3.2015, וזאת לפנים משורת הדין. בית המשפט ציין, כי "בהיעדר שינוי נסיבות משמעותי הנוגע לצווי ההריסה נשוא תיק זה, לא יהיה מקום להגיש בקשות נוספות לעיכוב ביצוע". על החלטה זו לא הוגש ערעור על ידי המבקשים. ביום 22.2.2015, הוגשה בקשה נוספת על ידי המבקשים, להארכת מועד לביצוע צווי ההריסה, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום בקריית גת, ביום 29.7.2015. ערעורם של המבקשים על החלטה זו נדחה ביום 17.9.2015, על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. על החלטה זו מוגשת הבקשה לרשות ערעור שלפניי, ועל כך ארחיב בהמשך. 

4. הליכי פינוי: בחודש אפריל 2004, הגישה המשיבה שתי תביעות נגד המבקשים לסילוק יד מן המקרקעין. ביום 30.7.2009, קיבל בית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 3326/04, על ידי כב' השופט ג' גדעון), את התביעות והורה על סילוק ידם של המבקשים מן הנכסים. ערעורם של המבקשים על פסק הדין, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 1165-09, כב' השופטים ש' דברת-סג"נ; ר' ברקאי; ו-א' ואגו). בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבלה, ואולם הערעור עצמו נדחה בדעת רוב חברי המותב (רע"א 3094/11). יצוין, כי המחלוקת בין דעת הרוב ברע"א 3094/11 (שנכתבה על ידי המשנה לנשיאה א' רובינשטייןובהסכמת השופט נ' הנדל), לבין דעת המיעוט (שנכתבה על ידי השופטת ד' ברק-ארז) נסובה  על סבירות החלטת המשיבה באשר לפיצוי המגיע למבקשים בתמורה לפינויים, ולא על עצם הפינוי. בקשה לדיון נוסף על פסק דין זה נדחתה ביום 17.1.2016 (דנ"א 3959/15, מפי הנשיאה מ' נאור). נגד המבקשים הוגשו תביעות פינוי נוספות, אשר התקבלו על ידי בית משפט השלום ביום 11.10.2013 (ת"א 1769/08, כב' השופט א' אדם). בתוך כך, הורה בית המשפט על פינויים של המבקשים מן המקרקעין. ערעורים שהוגשו בעניין זה עודם תלויים ועומדים בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 24239-12-13, ע"א 24012-12-13). יצוין, כי ביום 20.1.2016, התבקשו המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי, להודיע אם הם עומדים על ערעורם, נוכח החלטת הנשיאה מ' נאור בדיון הנוסף שנזכר לעיל (דנ"א 3959/15). ביום 27.1.2016, הודיעו המבקשים, כי הם עומדים על ערעורם, מאחר שלטענתם הקביעות העובדתיות שנעשו במסגרת ההליכים שתוארו לעיל (רע"א 3094/11, ודנ"א 3959/15) אינן חלות עליהם, כיוון שהם לא היו צד להליך.
5. הליכים נוספים: ביום 3.11.2014, הוגשה עתירה מטעם תושבי חורה, לפיה על הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב להקצות לעותרים מגרשי מגורים ביישוב חורה, ובפרט בשכונה 12, אשר מיועדת להתיישבותם של תושבי הכפר "אום אל-חיראן" (בג"ץ 7348/14). התיק הועבר לדיון בפני הרכב, והעתירה צפויה להידון בבית משפט זה ביום 13.4.2016.

ההחלטות מושא הבקשה לרשות ערעור

6. ביום 22.2.2015, הוגשה בקשה, כאמור, להארכת מועד לביצוע צווי ההריסה שהוצאו בשנת 2003 נגד המבקשים. בית משפט השלום קבע, כי יש לדחות את בקשתם של המבקשים, מבלי לדון בטענותיהם לגופו של עניין, וזאת לאור החלטתו של השופט א' אור מיום 15.12.2014, הנזכרת לעיל, לפיה לא יינתנו ארכות נוספות, אלא אם יחול שינוי נסיבות משמעותי, הנוגע לצווי ההריסה. בבקשתם, לא הצביעו המבקשים על שינוי נסיבות כאמור, ועל כן הוחלט לדחות את הבקשה. נוסף על כך, קבע בית משפט השלום, כי דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים. זאת, לאור העובדה שהסיכוי להכשרת בתיהם של המבקשים, מבחינת דיני התכנון והבנייה, אינו קיים עוד, לאור פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 3094/11. בהמשך, דחה בית משפט השלום את טענותיהם של המבקשים, הנוגעות לפגיעה בזכות היסוד שלהם למדור, ובזכותם הקניינית, בנימוק שלרשות המבקשים עומד פתרון חלופי למגוריהם, על ידי מעבר ליישוב חורה. בית המשפט דחה את טענתם של המבקשים להיעדרו של אינטרס ציבורי בצווי ההריסה, בציינו את הדברים הבאים: "קיומו של האינטרס הציבורי גם נקבע כבר בשלוש הערכאות אשר דנו בבקשות לביטול צווי ההריסה". על בסיס האמור לעיל, דחה בית משפט השלום את בקשתם של המבקשים להארכת מועד לביצוע צווי ההריסה.

7. על החלטתו של בית משפט השלום, הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט דחה את כל טענותיהם של המבקשים, הנוגעות לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, בציינו את הדברים הבאים: "טענות אלה אינן אלא ניסיון לשוב ולמחזר טענות זהות לחלוטין שהעלו המערערים [המבקשים] שוב ושוב בעבר – בכל ערכאות המשפט – ואשר נדחו על ידן אחת לאחת [...] המדובר בצווי הריסה חלוטים שנתאשרו בהחלטות ובפסקי דין של כל שלוש הערכאות. המערערים [המבקשים] לא הביאו בהליכים אלה שבפני נסיבות חדשות כלשהן המצדיקות עיכוב ביצוע נוסף של אותם הצווים". אשר לטענתם של המערערים, לפיה יש להמתין עם צווי ההריסה עד לסיום הליכי הפינוי בעניינם, קבע בית המשפט המחוזי, כי טענה זו נדחתה שוב ושוב, בכל הערכאות, ואין מקום להתערב בכך. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים.

הבקשה לרשות ערעור