רע"פ 1076/16 חיים כהן נ' מדינת ישראל

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה ביום 20.12.2015, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן בהתאמה: פקודת התעבורה ו-עבירת נהיגה בזמן פסילה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) בצירוף סעיף 62(1) לפקודת התעבורה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על פי עובדות כתב האישום, המבקש נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בפ"ל 3749-01-14 מיום 20.7.2015 (להלן בהתאמה: התיק הקודם ו-הפסילה). חרף האמור, ביום 8.9.2015, המבקש נמצא נוהג ברכב בשכונת רמת אפעל שבעיר רמת גן – וזאת, בעוד הפסילה בתוקף ולמרות העובדה שתוקף רישיון הנהיגה שלו פג.

3. ביום 20.12.2015, נשמעו הטיעונים לעונש, ובמהלכם טען המבקש כי לאחר הפסילה שכר נהג כדי לקיים את הוראת בית המשפט. לטענתו, ביום האירוע הוא קיבל שיחת טלפון מבית ספרה של בתו, בו נאמר לו שהיא נפלה ונחבלה. הוא הסביר כי נלחץ ולכן התיישב מאחורי ההגה, כאשר לגרסתו, מרחק הנסיעה היה מרחק קצר של כ-900 מטרים. ביום 24.12.2015, בית המשפט לתעבורה גזר את עונשו של המבקש. תחילה, בית המשפט לתעבורה עמד על כך שלמבקש 106 הרשעות קודמות בעבירות תחבורה, וביניהן שישה מקרים קודמים של נהיגה כאשר רישיונו אינו בתוקף. עוד עמד בית המשפט על כך שבמסגרת התיק הקודם – שאף עניינו בנהיגה בזמן פסילה – נגזר על המבקש עונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. המבקש ביקש אורכה לפני תחילת ריצויו של עונש זה, וביצע את העבירות מושא כתב האישום במהלך תקופת האורכה שניתנה לו. עוד הוסיף בית המשפט לתעבורה כי נגד המבקש תלוי ועומד עונש בר הפעלה של שישה חודשי מאסר על תנאי. נוכח עבר פלילי זה, בית המשפט לתעבורה מצא כי אין במאסר על תנאי או במאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות כדי להרתיע את המבקש מביצוע עבירות נוספות.

           לאחר דברים אלו, בית המשפט לתעבורה נפנה לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשיו של המבקש. בית המשפט ציין כי עבירות הנהיגה בזמן פסילה מהווה את אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה. זאת, שכן הפסילה היא הדרך בה בית המשפט מונע את נהיגתו של אדם אשר מסכן את הציבור, והנהיגה בזמן הפסילה מסכלת תכלית זו ומטילה סיכון על שלום הציבור. בנוסף, בית המשפט לתעבורה ציין כי יש בעבירה זו זלזול בהחלטה שיפוטית, המבטא פגיעה בשלטון החוק. על סמך מאפיינים אלו, לצד עברו הפלילי של המבקש, בית המשפט לתעבורה מצא כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר ל-20 חודשי מאסר בפועל, ובין שנתיים לחמש שנות פסילת רישיון.

           באשר לטענותיו של המבקש בדבר נפילתה של בתו, בית המשפט לתעבורה הדגיש כי המרחק של 900 מטר הוא מרחק אותו ניתן לגמוע ברגל בתוך פחות מעשר דקות, או לחלופין להזמין מונית או לבקש סיוע משכן. כן התייחס בית המשפט לתיק הקודם, שאף בו הצדיק המבקש את התנהגותו בנסיבות חריגות ומיוחדות. על יסוד האמור, בית המשפט לתעבורה השית על המבקש עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו 108 הימים בהם שהה במעצר ובמעצר בפיקוח אלקטרוני. כן הפעיל בית המשפט את עונש המאסר המותנה מהתיק הקודם, כך ששלושה חודשים ממנו ירוצו במצטבר – וכך שבסך הכולל, הוטל על המבקש עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. עוד השית בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים; הפעלת עונש פסילה על תנאי למשך 6 חודשים מהתיק הקודם; ומאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים, שלא ינהג בעת פסילה או כאשר רישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף.

           יצוין, כי מיד לאחר שימוע גזר הדין, הגיש המבקש מסמך תוצאות בדיקת MRI, אשר לטענתו נתקבלה רק לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, וממנה עלה כי לקה במחלה קשה.

4. המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי, ובין השאר טען כי לא ניתן בגזר הדין משקל למחלתו, משום שעובדה זו הועלתה רק לאחר שלב הטיעונים לעונש. ביום 14.1.2016, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שקבע כי גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הוא ראוי בנסיבות העניין, וכי עניינו של המבקש נכנס בגדר המצבים החריגים בהם ניתן להטיל לראשונה עונש מאסר בפועל ללא קבלת תסקיר שירות מבחן. באשר למחלתו של המבקש, בית המשפט המחוזי הדגיש כי שירות בתי הסוהר ערוך לטפל גם בעוברי עבירות חולים, ולמען הזהירות הפנה את תשומת ליבו של השירות למצבו של המבקש. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור

5. בבקשה שלפניי, טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו חורג במידה קיצונית מהעונש הראוי, לטעמו, בנסיבות המקרה, וזאת בשל שני נימוקים: ראשית ועיקר, המבקש טוען כי מצבו הרפואי מצדיק הקלה בעונשו, כך שלא יוטל עליו עונש מאסר בפועל. המבקש מסתמך על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015) (להלן: עניין לופוליאנסקי), וסבור כי עניינו נכנס בגדר המקרים החריגים בהם מאסר בפועל עשוי להביא לקיצור תוחלת החיים. המבקש מוסיף וטוען כי הייתה חובה על בית המשפט לתעבורה לבחון מחדש את מתחם העונש שנקבע, לאחר שהעלה את טענותיו בדבר מצבו הרפואי, ואף לבקש חוות דעת מומחה בעניין הסיכון הרפואי אשר עשוי להיווצר משהייה במאסר. שנית, המבקש סבור כי בית המשפט לתעבורה שגה באופן בו התייחס לטענות אותן העלה במסגרת הטיעונים לעונש, לפיהן מדובר היה בנסיעה למרחק קצר בשל נפילתה של בתו. לשיטת המבקש, משהודה בעובדות כתב האישום שלא במסגרת הסדר טיעון, היה מקום לבחון את הטענות אותן העלה ברף הוכחה נמוך יותר ולקבוע שנסע נסיעה קצרה בלבד כנסיבה מקלה הנוגעת לביצוע העבירה.