רע"ס 66279-09-14 עירית נתניה נ' אלרש ואח'

בפני בקשת המבקשים להורות על הזמנת 3 עובדי המשיבה לעדות מטעם ההגנה לשם ביסוס טענת הגנה מן הצדק הנוגעת להתנהגות מפלה של המשיבה, אשר סרבה לתת למבקשים רשיון עסק למרות שלא היתה מניעה לכך, וכן על המצאת רשימה של עסקים שאושרו וניתן להם רשיון עסק בשנתיים האחרונות למרות חריגות בניה הקיימות בהם.

העדים שזימונם התבקש הינם הגב' סוריה וקסברג הממונה על רישוי עסקים, הגב' אולגה סברדלוב מהנדסת רישוי עסקים ומר נפתלי קאיקוב מנהל אגף רישוי עסקים.

המבקשים מואשמים בכתב האישום בעבירה של הפרת צו שיפוטי אשר הורה על סגירת העסק שהם מנהלים לאחר שהורשעו בהליך פלילי.

בהליך זה אין מדובר במקצה שיפורים להליך המקורי בו הורשעו המבקשים, תוך בחינה מחדש של הרשעתם המקורית.

פסק הדין המרשיע והצו במסגרתו, אשר הורה על סגירת ה,עסק הוא נקודת המוצא לבירור השאלה העומדת להכרעה.

בהקשר זה אצטט מן הבקשה בה מבהיר ב"כ המבקשים כי מטרת הזימון לעדות הינה – "עדות על נוהלי רישוי עסקים שיש בהם סטיות ו/או חריגות בניה – האם מאשרים – ובאיזה מקרים מאשרים – מתי מכנסים ועדת חריגים לאישור עסקים כאלה – ולפי איזה קריטריונים. – מדוע לא כונסה ועדת חריגים לעסק של הנאשם אף כי הובטח לו שהדבר יעשה ולמרות פניותיו בנידון."

הטענות שמבקשים המשיבים, על פי האמור בבקשתם, להוכיח באמצעות העדים שזימונם מבוקש הינן טענות אשר ייתכן ויפות היו כנגד כתב האישום המקורי – מבלי לקבוע בענין זה מסמרות.

דא עקא, משניתן פסק הדין ובגדרו הצו המורה על סגירת העסק בתנאים מוגדרים, והמבקשים מואשמים כי פעלו בניגוד לצו השיפוטי אין השאלה אם מלכתחילה היה מקום ליתן להם רשיון עסק עומדת על הפרק אלא השאלה האם קיימו הנאשמים את הצו השיפוטי או הפרו אותו.

דברים אלה יפים גם לענין הרשימה שלהמצאתה לידיו עותר ב"כ המבקשים, באשר גם כאן אין עסקינן בשלב האישום המקורי של ניהול עסק ללא רשיון אלא בשלב של אישום בגין הפרת צו שיפוטי, והשאלה אם היתה אפליה בנושא מתן הרשיון אותה ניתן אולי ללמוד מן הרשימה המבוקשת אינה רלוונטית לנידון דידן.

יש להעיר עוד כי אין להקיש ממדיניות האכיפה והתביעה הנקוטה ביחס לאכיפה במקרה של ניהול עסק ללא רשיון לזו הנקוטה במקרה של הפרת צו שיפוטי, ועל כן גם אם מדיניות האכיפה הכללית של מחלקת רישוי עסקים אצל המשיבה מסויימת הרי שברור שלא ניתן להסיק ממנה למקרים של הפרת צו ועל פי השוואה זו לטעון לאכיפה בררנית.

לא זו אף זו, צודקת ב"כ המאשימה בטענתה כי הגנה מן הצדק אינה מיועדת להוות מכשיר לערעור על הליכי רישוי ולשם כך נועדו ההליכים המנהליים, וגם בהקשר זה אין מקום – בודאי לא בשלב הנוכחי של ההליכים – לזימון עדים ולהמצאת מסמכים המיועדים להוכחת הטענות שמעלה ב"כ המבקשים בבקשתו.

למעלה מן הנדרש אעיר כי יקשה מאוד להלום טענה אשר תנסה לתקוף החלטה מנהלית לאכוף קיומו של צו שיפוטי שנתן בית משפט מוסמך.

כאן המקום להתבסס על דברי בית המשפט העליון (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ. ד"ר איתמר בורוביץ' (פ"ד נט(6) 776) בענין דוקטרינת ההגנה מן הצדק, וצודקת ב"כ המאשימה כי קשה מאוד לטעון – לאור הלכה זו – כי במקרה של אי קיום צו שיפוטי הגשת כתב אישום בגין אי קיום צו זה עומדת "בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית" (עמ' 802 לפסק הדין).

בע"פ 2910/94 ארנסט יפת ואח' נ. מדינת ישראל (פ"ד נ(2) 353, 370) נאמר – "המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה'התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות', היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי במקרים שבהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי-אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה", וכמעט ברור כי שימוש במבחן שכזה ביחס להגשת כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי, בניגוד – אולי – לעבירה המקורית בה הורשעו המבקשים, מוביל לתוצאה כמעט ברורה מאליה.

אכן, ככלל, משנאשם מבקש הזמנת עד אשר לטענתו יש בידיו כדי לסייע בביסוס הגנתו שומה על בית המשפט להעתר לבקשה ולאפשר לנאשם לנהל הגנתו באופן ראוי ויעיל, אולם גם זכות זו אינה בלתי מוגבלת וגם עליה לעמוד במבחן העל של הרלוונטיות, ועל כך כתב כבר כב' השופט רובינשטיין בע"פ 1280/06 רועי כרמלי נ. מדינת ישראל (1.3.2007), ממנו ציטטה גם ב"כ המשיבה –

"אכן "זכותו היסודית של נאשם להעיד כל אדם שלדעתו עשוי להוכיח את חפותו, לעולם אינה פוקעת, ומשמבקש נאשם להעיד אותו אדם יזמינו בית המשפט"..... זכות זו כפופה - עקרונית - לסייג אחד "זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט"..... "לענין זה אין בית המשפט חי מפי הצדדים, אלא הוא רשאי וחייב לנווט את הדיון - שלא לקבל ראיות ושלא להתיר שאלות לעד אם אינן רלבנטיות"...

לאור כלל האמור לעיל סבור אני כי העדים אשר זימונם מבוקש ורשימת העסקים אשר מבוקש להורות למשיבה להמציא – אין בהם כדי להועיל לבירור שאלה הנוגעת להליך שבפני, ולפיכך הבקשה נדחית.