רע"ס 53822-07-11 עירית צפת נ' גרין

1.בפני בקשה לבטל את כתב האישום המתוקן מיום 22.5.2014 (להלן: כתב האישום) על פי סעיף 149(3) או לחילופין סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

2.טענת הסנגורית היא, שכתב האישום מייחס לנאשם עיסוק ללא רשיון עסק בעסק "מסוג: 'השכרת החדרים על בסיס יומי או חודשי שמספר החדרים עולה על שלושה' – פריט 7.1(ב) וכן 'בריכת שחייה' פריט 7.4(א) לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה- 1995" (להלן: צו התשנ"ה); דא עקא, לא זו בלבד שצו התשנ"ה בוטל; ההגדרות הרלוונטיות בצו החדש אשר החליף את צו התשנ"ה (צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013 (להלן: הצו החדש)) שונו באופן מהותי. לפי הצו החדש מדובר ביחידות אירוח (במובחן מחדרים). ליחידות אירוח נדרש רשיון רק כאשר מושכרות מספר יחידות אירוח העולה על ארבע (סעיף 7.1ב לצו החדש). לבריכה המשמשת יחידות אירוח למטרות נופש נדרש רשיון רק כאשר מדובר ביותר מארבע יחידות נופש. על כן, האיסור בעבירה בדבר הפעלה ללא רישיון עסק של ארבע יחידות נופש או פחות ובריכה לארבע יחידות נופש או פחות – בוטל. על כן, אף אם הנאשם אכן ביצע עבירה על צו התשנ"ה טרם ביטולו, הרי לפי סעיף 4 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הוא אינו נושא באחריות פלילית בגין המעשה, אלא אם המעשה מקיים את יסודות הצו החדש, קרי – אלא אם מדובר היה בהשכרת למעלה מארבע יחידות אירוח בליווי מתן שירותים ובהפעלת בריכה המשמשת למעלה מארבע יחידות אירוח. דא עקא, כתב האישום אינו מייחס לנאשם הפעלת יחידות אירוח (אלא חדרים), והוא אינו מייחס לנאשם הפעלת למעלה מ-4 יחידות אירוח או מתן שירותים.

3.הטענה – נכונה. כפי שיבואר בהמשך, הסעד המתאים בנסיבות ענייננו אינו בהכרח ביטול כתב האישום, אלא מתן שהות למאשימה להחליט האם לתקן (שוב) את כתב האישום או שמא לבטלו.

4.סעיף 4 לחוק העונשין קובע:

5.בהחלטתי ב-רע"ס (צפת) 29448-03-13 משטרת ישראל – רישוי עסקים מחוז צפון נ' לוי (24.6.2014) (להלן: ענין לוי), נדון ביטול צו התשנ"ה. הצו בוטל בידי הצו החדש, ללא הוראת מעבר, ולמעשה הוחלף בידי הצו החדש אשר ביטל אותו. באותה החלטה, נשאלה השאלה האם סעיף 4 לחוק העונשין המצוטט לעיל חל כאשר מופיע בצו החדש פריט דומה לפריט בצו התשנ"ה המבוטל. נקבע, כי לא די בביטול החיקוק, אלא נדרש ביטול "האיסור" על העבירה, ומכאן, כאשר במעמד ביטול החיקוק מחוקק המחוקק (או מחוקק המשנה, לפי הענין) עבירה חדשה דומה לזו שבוטלה, אין לומר כי בוטל "האיסור" על העבירה, וסעיף 4 לחוק העונשין אינו חל. באותה פרשה, מדובר היה בפריט 4.2(א) לתוספת לצו התשנ"ה ("מסעדה, בית קפה"), אשר במעמד ביטולו הוחלף בפריט דומה בצו החדש ("בית קפה, מסעדה לרבות הגשת משקאות משכרים לצריכה במקום"), ובהתאם נקבע כי סעיף 4 לחוק העונשין אינו חל.

6.בצדק טענה הסנגורית כי ענייננו – שונה. פריטים 7.1 ו- 7.4 לתוספת לצו התשנ"ה קבעו: