רע"ס 44521-12-14 ועדה מקומית לתכנון גולן נ' אוליב שירותי שיווק וניהול בע"מ ואח'

1.בפני בקשה לבטל את כתב האישום בטענת הגנה מן הצדק.

2. הנאשמים הואשמו בעבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בכך שהם מפעילים בישוב רמות עסק ובו 14 יחידות אירוח ובנוסף, מתחם ספא בתשלום.

3.לטענת הנאשם מופעלות מאות יחידות אירוח ברמות. רבים מהן חייבות ברישיון עסק, אולם מפעיליהם אינם נדרשים כלל להוציא עבורן רשיון עסק, ואילו נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין הפעלת יחידות אירוח ללא רישיון עסק.

4.הנאשמים ערים לאכיפה נגד מפעילי יחידות אירוח אחרים לפי דיני התכנון והבניה, אולם לטענתם אין בכך כדי לאיין את האכיפה הבררנית בנוגע לחוק רישוי עסקים.

5. לטענת הנאשמים, הסיבה בגינה הוגש כתב אישום בגין עבירה לפי חוק רישוי עסקים, ואילו כתבי אישום בגין עבירה על אותו חוק לא הוגשו נגד אחרים, היא כי בשונה ממפעילי יחידות האירוח האחרים שהם תושבי רמות, הנאשמים אינם תושבי רמות.

6.דין הבקשה להידחות. טענת הנאשמים בענין שיקולים זרים אינה, לאמתו של דבר, טענה עובדתית קונקרטית לפיה פעלה המאשימה נגדו מתוך שיקולים זרים; מדובר אך בהיסק הגיוני נטען. הנאשמים אינם טוענים, למשל, כי נשמע עובד ציבור זה או אחר מתבטא נגד מפעילי יחידות אירוח שאינם תושבי רמות. גם אין בתיק זה טענה לפיה יש קבוצה של מפעילים שאינם מרמות, כך שגם לא ניתן ללמוד מהשוואת היחס בין קבוצה מסוימת לקבוצה אחרת על תוצאה מפלה. טענת הנאשמים היא שהאכיפה הבררנית נלמדת מעצם העובדה שרק הנאשמים, מבין החייבים ברישיון עסק, הועמדו לדין ומכך שאינם תושבי רמות.

7.דא עקא, לא זו בלבד שהמאשימה נהנית מחזקת התקינות; בפיה טענה לגוף הענין, אשר מצביעה על שוני רלוונטי בין מפעילי יחידות האירוח החייבים ברישיון עסק לבין הנאשמים. ראשית, אך עסק המפעיל לפחות 5 יחידות אירוח ומעלה חייב ברישיון עסק (פריט 7.1 לתוספת לצו רישויי עסקים (עסקים הטעונים רישוי), התשע"ג-2013). שנית, אף לשיטת הנאשמים, התביעה פועלת נגד מפעילי יחידות אירוח אחרים בגין עבירות על חוק אחר, חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. נטען כי האכיפה לפי חוק התכנון והבניה היא בבחינת "שתי ציפורים במכה אחת", שכן באכיפה זו ניתן להביא להריסת המבנה ולהפסקת השימוש בו (זאת, בצווי הריסה וצווי איסור שימוש, והשוו צו הפסקת עיסוק לפי סעיף 16 לחוק רישוי עסקים אשר בא למנוע שימוש כעסק אך לא בהכרח שימוש כלשהו במבנה). עוד נטען כי מאחר והתכנית החלה לפי חוק התכנון והבניה מתירה עד 4 יחידות אירוח במגרש, התאמת הבנוי למצב התכנוני באכיפה לפי חוק התכנון והבניה מביאה לכך שממילא לא נדרש רישיון עסק, הנדרש לעסק ובו 5 יחידות אירוח לפחות. נטען בכתב אישום זה כי הנאשמים מפעילים 14 יחידות אירוח, אולם זאת, באופן שבו הן מפוזרות במגרשים שונים. עוד נטען כי עם מתן צו הריסה, המשך אכיפה במסלול חוק התכנון והבניה (קרי, העמדה לדין בגין הפרת צו הריסה), המגשימה כאמור את תכליותיהם של שני החוקים יחדיו, יעילה יותר מאשר אכיפה לפי חוק רישוי עסקים.

הנאשמים ציינו עסקי יחידות האירוח ברמות בהם מופעלות חמש יחידות אירוח או יותר, אך לא טענו כי המאשימה אינה אוכפת נגדם לפי חוק התכנון והבניה, אלא אך שמדובר בעסקים הטעונים רישיון; המאשימה טענה – למעשה מעבר לנדרש נוכח טענות הנאשמים – כי נגד רובם נוהלו או מתנהלים הליכים לפי חוק התכנון והבניה, לאחד מהם רישיון עסק, לאחד נוסף היה רישיון עסק והוא נדרש לחדשו, לאחד נוסף לא נדרש רישיון עסק כי מופעלות בו רק 4 יחידות אירוח. לטענת המאשימה, בכוונתה לפעול נגד עסק אחד המפעיל 5 יחידות אירוח ללא רישיון. בתשובת הנאשמים לתגובה, הם הצביעו על כך שהמאשימה לא גילתה את מלוא הנתונים בענין אכיפה לפי דיני רישוי עסקים ברמות. דא עקא, הנטל להניח תשתית עובדתית המצביעה על אכיפה בררנית רובץ על כתפי הנאשמים, ואלה לא חלקו על נתוני המאשימה בענין העסקים הנזכרים לעיל, לא ביקשו בתשובתם לקבל נתונים מהמאשימה או אף לדחות את מועד ההכרעה בטענה המקדמית לשלב ההוכחות.

8.בחירת סעיפי אישום בכתב אישום היא ענין המסור לשיקול דעתה של התביעה (ראו למשל ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, פס' 262 (10.11.2012)). ב- ע"פ (מחוזי ת"א) 43822-03-15 קליין נ' מדינת ישראל, פס' 25 (14.10.2015), טען נאשם שהואשם בעבירת הטרדה מינית נגד שוטרים, לאכיפה בררנית כי לטענתו, במקרים דומים התביעה מעמידה לדין בעבירה אחרת – העלבת עובד ציבור. בית המשפט המחוזי דחה את טענת האכיפה הבררנית, בקובעו: