רע"ס 35452-08-15 עירית נתניה נ' שמחות בע"מ ואח'

ב"כ המבקשות הגיש בקשה לביטול כתב האישום על בסיס טענות מקדמיות.

טענות ב"כ המבקשות, בתמצית, הינן כי לא יושם תיקון מס' 66 לחוק סדר הדין הפלילי בנידון דידן, כי לא נשמעה גרסת המבקשות טרם הגשת כתב האישום נגדן וכי בכתב האישום שהוגש נגדן קיימים פגמים המצדיקים את ביטולו.

בתשובתה ביחס לתיקון 66 לחוק הפנתה ב"כ המשיבה להחלטותיהם של חבריי, כב' השופט אריאל ברגנר, בתיקי רע"ס 30597-06-15ל ו-30683-06-15 (16.3.2016), וכב' השופטת הדס שיינרט-רוזנברג, בתיק רע"ס 55756-06-15 (18.4.2016) בהן ניתנו, בעקבות בקשות דומות של אותו פרקליט, החלטות מנומקות על פיהן תיקון 66 אינו חל על עבירות על חוק רישוי עסקים, קביעה הנראית לי מתבקשת כמפורט בנימוקיהם.

בהתייחס לטענה אודות אי שמיעת גרסת הנאשמות טרם הגשת כתב האישום נגדן, חולקת המשיבה עובדתית על טענה זו ומגבה את עמדתה בנימוקים וטענות עובדתיות, וטוענת כי ככל שב"כ המבקשות עומד על טענתו וחולק על עמדתה בנושא זה, טעון הדבר בירור עובדתי במסגרת שלב ההוכחות, וגם תשובה זו נסמכת על החלטות חברי השופטים האמורים באותם תיקים שאוזכרו לעיל, ואף בנושא זה שותף אני לפרשנות שבבסיס קביעותיהם שאף היא נראית לי מתבקשת.

טענתו השלישית של ב"כ המבקשות נוגעת לכך שבסעיפים א.1. ו-א.3. לכתב האישום לא מובהר מהם "המועדים הרלוונטיים" ועל כן "אין הנאשמות יודעות עד להיכן למתוח יריעת הגנתן".

ב"כ המבקשות מפנה גם לאמור בסעיף א.1. לכתב האישום, על פיו עסקינן בתקופה "מאז יום 9.2.14 לפחות", וטוען כי לא ברור מה משמעות המילה "לפחות" מבחינת פרק הזמן בו מיוחס למבקשות ביצוע העבירה בכתב האישום.

בהתייחס לטענה זו מבהירה ב"כ המשיבה כי מכתב האישום ברור באופן שאינו מעורר ספק כי המועדים הרלוונטיים הם מאז יום 9.2.14 ואין מיוחסת לנאשמות עבירה לפני מועד זה, כפי שניתן – לטעמה – לקרוא בשפה פשוטה.

גם ביחס לטענה זו מפנה ב"כ המשיבה להחלטות האמורות בהן נדחו טענות זהות לאלה ונקבע כי אין מדובר בפגם וכי הפירוט העובדתי בכתב האישום מספק על מנת שנאשמים יבינו בדיוק במה הם מואשמים, ושוב אין לי אלא להצטרף לעמדת חבריי המתבקשת גם ביחס לטענה זו.

לאור נימוקים אלה בקשה ב"כ המשיבה לדחות את בקשת ב"כ המבקשות על כל רכיביה ולהשית על המבקשות את הוצאות המאשימה, נוכח העובדה שמדובר בטענות אשר הוכרעו כבר אחת לאחת, לאחר בקשות שהגיש אותו פרקליט, על ידי שני מותבים שונים בבית משפט זה וכעת מאלץ ב"כ המבקשות את המאשימה לשוב ולעסוק בבקשה זהה רק בשל חילופי המותב.

בנסיבות אלה עותרת המשיבה לחיוב המבקשות בהוצאות בגין הליך הסרק שננקט על ידי ב"כ המבקשות ביודעין.

בעקבות תשובה זו הגיש ב"כ המבקשות תגובה בה הבהיר כי אין מבחינתו מניעה כי תאומץ עמדת המותבים הקודמים ביחס לטענותיו בנושא יישום תיקון 66 לחוק, תוך שמירה על זכות הערעור למבקשות במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, ואף בנושא אי שמיעת גרסת הנאשם הסכים לאימוץ החלטות המותבים האמורים תוך שהוא טוען כי טענה מהותית שכזו ראוי לה שתעלה כבר בשלב הטענות המקדמיות גם אם תתברר במהלך שמיעת העדויות.

אשר לטענה אודות הליקויים בניסוח כתב האישום ביחס לתקופת העבירה, עומד ב"כ המבקשות על טענתו כי יש להסיר ממנו את המילה "לפחות" בסעיף 1 ולהבהיר מהם "המועדים הרלוונטיים".

מובן כי משניתנה הסכמת ב"כ המבקשות לאימוץ החלטות המותבים הקודמים בנושא חלות תיקון 66 לחוק ובנושא בירור הטענה אודות אי שמיעת גרסתן טרם הגשת כתב האישום, ולאחר שהבהרתי כי שותף אני לעמדה שבבסיס החלטות אלה, יחולו אותן החלטות בשינויים המתחייבים גם לגבי תיק זה מבלי שהדבר ישלול מב"כ המבקשות את הזכות להעלותן בפני ערכאת הערעור, ככל שימצא לנכון לעשות כן.

אשר לתיקון נוסח כתב האישום, טענה עליה עומד ב"כ המבקשות – אינני מקבל טענה זו.

כתב האישום ברור לחלוטין ובסעיף א.1. נטען כי העבירה נעברה החל מיום 9.2.14.

המילה "לפחות" שבסעיף זה, במשמעותה המילונית פירושה – "במידה הקטנה ביותר" (יעקב כנעני, המילון העברי המלא, תש"ס – 2000)

מילה זו בסעיף א.1. לכתב האישום מצביעה באופן ברור על כך שהמועד הנזכר בסעיף הינו המועד ההתחלתי – הוא התאריך הקטן ביותר לענייננו, כהגדרתו המילונית, שממנו ואילך מבקשת המאשימה להרשיע את המבקשות בעבירה.