רע"ס 34997-06-13 עירית צפת נ' זידאן

הנאשם הורשע ביום 16.11.2015, לאחר שהודה בעובדות כתב האישום אך העלה טענה בדבר אכיפה בררנית שנדחתה, בעיסוק הטעון רישוי ללא רישיון עסק, עבירה על סעיפים 4 ו-14(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1.מתחם העונש ההולם

א.הערך החברתי הנפגע

"בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על שלום הציבור. סעיף 1 לחוק רישוי עסקים קובע כי שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם כדי להבטיח מטרות הכוללות: איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, מניעת סכנות לשלום הציבור; בטיחותם של הנמצאים במקום העסק ובסביבתו, מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים, בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים וקיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה ולכבאות. מכאן שאלו הם הערכים המוגנים על-ידי החוק.

ניהול עסק ללא רישיון פוגע אף בערך השוויון, וזאת בשים לב לכך שעסקים אחרים פועלים ברישיון ונדרשים להוציא סכומי כסף משמעותיים כדי לעמוד בכך, שהרי הוצאת רישיון כרוכה בקיום תנאים שלעתים עלותם גבוהה. בכך נפגע אף ערך התחרות החופשית בשוק העסקים" (גזר הדין שכתב כבוד השופט הד"ר ע' קובו ב-רע"ס (פ"ת) 38083-05-11 מדינת ישראל נ' סרסור (17.3.2013) (להלן: ענין סרסור)). 

ב.מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

מדובר בענייננו בפגיעה משמעותית בערכים החברתיים הנפגעים: בניהול מוסך ללא רישיון עסק, על הסכנות הכרוכות בכך עבור הציבור.

ג.מדיניות הענישה