רע"ס
בית משפט השלום רמלה
|
19167-06-09
02/12/2015
|
בפני השופטת:
רבקה גלט
|
| - נגד - |
מאשימה:
עיריית לוד
עו"ד יהודית שקד
|
נאשם:
רמי איפרגן
עו"ד עידו ואראס
|
| גזר דין |
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של הפרת צו שיפוטי לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בנוגע לניהול עסק לממכר מזון ומשקאות משכרים, בלוד.
בהכרעת הדין פורטה היטב התנהלותו של הנאשם, מאז שנת 2005, עד היום. בתמצית, הנאשם הורשע בתיק עמ"ק 80621/04 בעבירה של ניהול העסק ללא רישיון. לאחר שנשפט ביום 4.12.05, גזר בית המשפט את דינו ובין השאר ניתן צו סגירה אשר נכנס לתוקף ביום 4.3.06, אך הנאשם לא קיים את הצו, ולא סגר את העסק. ביום 18.11.07 הורשע הנאשם בתיק עמ"ק 30047/07, בעבירה של אי קיום צו בית המשפט בכך שלא סגר את העסק. לאחר מכן, קיבל הנאשם היתר זמני להפעלת העסק, בין התאריכים 29.11.07 ועד 28.11.08, אך במהלך תקופה זו, לא פעל להשלמת הליכי הרישוי, והמשיך בניהול העסק ללא רישיון. לאחר שפקע ההיתר הזמני, ביום 7.1.09 וביום 9.6.09 או בסמוך לתאריכים האמורים, נמצא הנאשם כשהוא מנהל את העסק בניגוד לצו בית המשפט, ללא רישיון. בגין כך, הורשע בתיק שבפניי.
ב"כ התביעה טענה בדבר חומרת העבירה, שיש בה זלזול בשלטון החוק, לעין השמש. נטען כי חומרה יתרה יש בעניינו של הנאשם, היות שהמדובר בעבריין סדרתי, שהורשע עוד בשנת 2001 בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, בעמ"ק 60154/01 (שלום רמלה), בגין עסק אחר, באותו מקום. בנוסף, המדובר בעבירה הנמשכת עוד משנת 2004, ובצו שניתן עוד בשנת 2006. כיום, תלוי נגד הנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה, למשך 7 חודשים, מתיק עמ"ק 30047/07, וגם בכך לא היה כדי להרתיע את הנאשם. ב"כ התביעה טענה כי העסק מנוהל על שצ"פ, ללא אישור כיבוי אש, ללא אישור המשטרה וללא אישור משרד הבריאות. כמו כן, הצהירה בפני בית המשפט כי העסק מתנהל גם כיום, והיתה נכונה לזמן לעדות בעניין זה את מנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית לוד. עמדת התביעה היא שיש להפעיל את המאסר על תנאי ואת ההתחייבות על סך 20,000 ₪, וכן להטיל קנס משמעותי ועונש הצופה פני עתיד.
ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן להתעלם מכך שניתן לנאשם היתר זמני במהלך התקופה ועל כן אין לראותו כעבריין רציף וסדרתי. בנוסף, נטען כי התביעה אינה יכולה לייחס חומרה כה רבה לעבירה, שעה שישבה בחיבוק ידיים במהלך השנים, ולא פעלה לסגירת העסק. ב"כ הנאשם הסביר כי העסק שוכן במבנה שיש בו עבירות בנייה שלא הנאשם אחראי להן, אלא כך שכר את המקום. בימים אלה, שוקדים על הסדרת חריגות הבנייה, ואזי ניתן יהיה להכשיר את העסק. נטען כי בידי הנאשם אישורים מטעם כיבוי אש ומשרד הבריאות, אך אלה לא הוצגו לבית המשפט. בעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם נטען כי הוא גרוש ואב לשלושה קטינים, ומצוי במצוקה כלכלית. ישנם תיקי הוצל"פ וחובות בסכום כולל שמעל 700,000 ₪. לנאשם בעיות רפואיות משמעותיות, הוא עבר ניתוח לקיצור הקיבה ולאחר מכן החלו בעיות כלי דם. הנאשם מבין שהוא שרוי בעבירה אך נקלע לסיטואציה שבה השקיע את כל כספו בעסק, והוא בורג קטן במאבק שבין בעל הנכס לרמ"י. ב"כ הנאשם עתר לחידוש המאסר על תנאי החל ממועד דחוי בכמה חודשים, על מנת לאפשר לנאשם לסיים את הליך ההכשרה. בנוסף, עתר להטלת קנס נמוך, שכן יש להפעיל את ההתחייבות.
הנאשם בדברו האחרון אמר שפעל מול רשויות שונות לקבלת אישורים, השקיע את כל כספו בעסק, והוא נדרש לפרנס את ילדיו. במידה שהעסק ייסגר, לא יוכל להאכיל את משפחתו, לכן יעשה הכל כדי להשיג רישיון.
מתחם העונש ההולם
אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירה של הפרת צו שיפוטי, והמשך ניהול העסק ללא רישיון מתחת לאפו של בית המשפט.
ברע"פ 1483/14 מוזס מסעדה נ' עיריית תל אביב יפו (30.3.14), הורשעו הנאשם והחברה שבבעלותו בהפרת צו לפי חוק רישוי עסקים, ובית המשפט הטיל על כל אחד מהם קנס בסך 45,000 ₪ והתחייבות. בית המשפט קבע כי אין משקל לטענות הנאשם ביחס לקבלתו הצפויה של רישיון לעסק, שכן הטענות נטענו בעלמא, והעובדה היחידה היא שהופר הצו במשך 3 שנים. וכך נאמר שם: