רע"ס 18876-06-13 מדינת ישראל נ' דניאלי

מונחת בפניי בקשה, במסגרתה עותר המבקש לביטול תוספות פיגורים שנצברו בינתיים, ביחס לקנס אשר הושת על המבקש במסגרת גזר הדין מיום 15.2.15.

המבקש טוען כי בתום הדיון שנערך בפניו, "מפאת קוצר זמני, מיהרתי לפתוח את העסק, מכולת שכונתית, זאת על חשבון המתנה נוספת לקבלת שוברים במזכירות", וכי אך לפני יומיים הגיעה אליו דרישת תשלום, במסגרתה נדרש לשלם תוספות הפיגורים שנצברו יָתֶר על הקנס המקורי.

בתגובת המשיבה נטען כי אין מקום להיעתר לבקשה, הן בשל כך שלא צורף תצהיר כמתחייב מהוראת סעיף 69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), והן בשל העובדה כי אין למבקש להלין אלא על עצמו, שעה שלא טרח להסדיר תשלום הקנס כמתחייב במשך כשנה ומחצה.

דיון

בגזר הדין שניתן בעניינו של המבקש ביום 15.2.15, במסגרת רע"ס 18876-06-13, דן ביהמ"ש את הנאשם, בין היתר, לתשלום קנס בסך 9,000 ₪, ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 15.3.15 ובכל ראשון לחודש שלאחריו.

ביהמ"ש הוסיף וקבע: "במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי".

סעיף 69(א) לחוק העונשין קובע כהאי לישנא:

"בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע".

ס"ק (ב) העוקב מוסיף ומשמיע:

"הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד".