רע"ס 11852-10-14 מדינת ישראל נ' אסולין

מונחת בפניי "בקשה בהולה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו סגירת עסק" ב-90 ימים נוספים.

בבקשה נטען כי ביום 12.1.16 ניתן גזר דין בו אימץ ביהמ"ש את ההסדר אליו הגיעו הצדדים, תוך שנקבע, בין היתר, כי צו הפסקת העיסוק ייכנס לתוקף ביום 13.3.16.

ואולם, בהינתן העובדה כי פרק הזמן שניתן בגזר הדין עד לכניסת הצו לתוקף, היה קצר באופן יחסי, לא היה סיפק בידי הנאשם להסדיר את כלל התנאים הנדרשים.

הנאשם טען עוד כי הטעמים בגינם בוטל רישיון עסק קודם בו אחז, נעוצים ברובם "בשל תלונות על רעש מהמסעדה, של דיירים מבניין סמוך למסעדה..." (ס' 4 לבקשה; ראה גם ס' 10-14), וכי הוא פועל ככל יכולתו לצמצם מטרדי הרעש, אם כי הוא עדיין זקוק לפרק זמן נוסף .

עוד נטען בבקשה כי המבקש השקיע בעת האחרונה סכומי כסף נכבדים בהתקנת מערכות שונות בעסק, וכי ככל שהצו ייכנס לתוקף יישבר מטה לחמו, ושל אחרים זולתו הנסמכים על הפעילות המבוצעת בעסק תדיר.

בתגובת המאשימה שהוגשה היום, מתנגדת המאשימה למתן ארכה כאמור, בשל טעמים שונים, אשר המכנה המשותף הניבט מהן מלמד כי הנאשם אינו מקיים אחר צווים שיפוטיים ותנאי הרישיון שניתנו בידו, ובה בעת, כי בניגוד לטענתו, העדר מתן הרישיון עד הנה אינו אך תולדה של הרעש המופעל בעסק, כי אם גם בשל אי המצאת אישור חלק מנותני הרישוי, ובכללם, משדר הבריאות ומשטרת ישראל.

לדברי המאשימה, בשנת 2012 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין הפעלת עסק מסוג מסעדה, בין היתר, כאולם אירועים, וזאת ללא רישיון כדין. ביום 16.5.11 הורשע הנאשם בעבירות נשוא כתב האישום, וניתן צו המורה על הפסקת העיסוק עד למועד מוגדר.

ואולם, מאחר שהנאשם לא פעל בהתאם לצו השיפוטי, הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין אי קיום צו שיפוטי, וביום 19.3.12 הורשע הנאשם פעם נוספת, ובכלל זאת, בגזר הדין ניתן צו סגירה.

המאשימה הוסיפה וטענה כי בסופו של יום השכיל הנאשם לקבל רישיון עסק, בכפוף לכך שלא ייערכו בעסק אירועים, אלא שהדבר לא הועיל להפסקת עריכת אירועים, ועל כן, רישיון העסק בוטל, אף ביחס למסעדה.