רע"ס 10150-01-15 מדינת ישראל נ' גנאם

 1.ע"פ כתב האישום, הנאשם עוסק ומשמש כמנהל עסק מסוג בית קפה המתקרא "אל הילאל" בכפר פרדיס. העסק טעון רישוי, אך הנאשם מפעיל ומנהל את העסק ללא רישיון עסק או היתר.

הוראות החיקוק על פיה מואשם הנאשם הינה: ניהול עסק ללא היתר או רישיון.

בדיון שהתקיים בתאריך 19.11.15 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום והעלה גם טענת הגנה מן הצדק לעניין קיום אכיפה בררנית, כאשר העסק מתנהל במקום במשך כ –30 שנה ולמרות שבמתחם קיימים עסקים רבים, רק נגדו ננקטו הליכי אכיפה.

בדיון שהתקיים בתאריך 4.2.16 הנאשם חזר בו מהכפירה והתיק נדחה לטיעונים לעונש.

בדיון שהתקיים בתאריך 16.3.16 ביקש ב"כ הנאשם ארכה לצורך קידום הליכי קבלת הרישיון ובתאריך 31.3.16 לאחר שמיעת הטיעונים לעונש ניתן גזר דין ובתאריך 20.11.16 נתבקשה ארכה לביצוע צו הסגירה. נקבע דיון בבקשה לתאריך 1.12.16.

בתאריך 7.12.16 הוחלף ב"כ המבקש (הנאשם) ובימ"ש נתבקש לתקן את הבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה.

2.בתאריך 25.12.16 הוגשה בקשה מתוקנת לעיכוב ביצוע צו הסגירה ואיסור השימוש למשך 3 חודשים מיום מתן ההחלטה בבקשה.

בבקשה מציין ב"כ המבקש כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה, שכן, ע"פ פסק הדין בתיק 4617-96 מ"י נ' עדיקה, השיקולים להארכת מועד ביצוע צו ההריסה תלוי באופן ניצול הזמן ע"י המבקש, מאז מתן הצווים ועד הגשת בקשת הדחייה, לקיום הליכי היתר, הסיבה לעיכוב הליכי קבלת ההיתר, מידת הסיכוי לקבלת היתר והמועד הצפוי לכך, היקף הבנייה וכן הטיפול המשפטי והאכיפתי שננקט כנגד עבירות בנייה בנכסים סמוכים. נטען כי השיקולים שצויינו לעניין צווי ההריסה נכונים גם לצווי סגירה.

בהמשך הבקשה מפרט ב"כ המבקש את הצעדים שננקטו ע"י המבקש לקידום הליכי היתר, סיבת העיכוב, הנזק שנגרם אם יינתן צו סגירה ולא ידחה המועד וכן אכיפה בררנית.

בדיון שהתקיים בתאריך 5.1.17 חזרו וטענו הצדדים לעניין הבקשה וכן נחקרו מצהירים על תצהיריהם.

3.ב"כ הנאשם, בטיעוניו לבקשה בדיון מיום 5.1.17, מדגיש שהטיפול המשפטי והאכיפתי שננקט לגבי אחרים רלבנטית גם לעניין ההכרעה בבקשה נשוא החלטה זו. כן נטען שהוגשה בקשה להיתר אך הטיפול טרם הסתיים.