רע"מ 6772-07-16 Akinbayode Akinbiyi Alexander נ' רשות האוכלוסין הגירה ומעברי גבול

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בירושלים (כב' הדיין אלעד אזר) מ-21.6.2016, בגדרה נדחתה בקשתו השנייה של המבקש למתן צו ביניים שיימנע נקיטת צעדי אכיפה נגדו והרחקתו מישראל, עד להחלטה בערר שהגיש על החלטת המשיבה לדחות את בקשתו למעמד בישראל.

על פי הנטען בבקשה, המבקש הוא אביו הביולוגי של קטין, אזרח ישראלי, ואשר מתנהלים בעניינו הליכי אימוץ. הקטין נמצא במשפחת אומנה לאור העובדה שאם הקטין, בת זוגו לשעבר של המבקש, נמצאה בלתי מסוגלת לטפל בבנה ולאור העובדה שטרם הגיעו תוצאות בדיקת DNA שנעשתה על מנת לקבוע אם אכן המבקש הוא אביו של הקטין.

המבקש הוא המשיב בתיק האימוץ המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, ובנסיבות אלה פנה למשיבה בבקשה הומניטארית לקבלת מעמד בישראל על מנת שיוכל להיוותר לצד בנו, לקבל חזקה עליו ולמנוע את אימוצו.

הבקשה נדחתה ב-20.3.2016 וערר פנימי שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה אף הוא ב-5.4.2016.

המבקש הגיש, אפוא, ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים בירושלים, ובגדרו ביקש צו ביניים שיימנע את הרחקתו מישראל עד להכרעה בערר לגופו. הערר הוגש ב-4.5.2016, וב-17.5.2016 דחה בית הדין לעררים את הבקשה לצו ביניים. את החלטתו נימק בית הדין בכך שהתנהלותו של המבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים כבד, משום שנכנס לישראל במרמה, תוך שימוש בזהות בדויה, על מנת לעקוף את המגבלה האוסרת עליו להיכנס למדינה לאחר שהורחק ממנה במאי 2014. בהקשר זה ציין בית הדין כי הורה למבקש להסביר כיצד עלה בידו להיכנס לישראל באשרת תייר לאחר שהורחק, אולם סירב לעשות כן והפנה את בית הדין למשיבה, על מנת שתמסור היא את המידע הנדרש. בית הדין ראה גם בהתנהלות זו חוסר תום לב מצד המבקש. בית הדין הוסיף וקבע כי מאזן הנוחות אף הוא אינו עומד לצד המבקש, שכן היה ונוכחותו תידרש לשם ניהול הליך האימוץ, ניתן יהיה לאשר את כניסתו לישראל לפרק זמן מוגבל. אשר לסיכויי הערר קבע בית הדין כי על פניו לא הובהר מדוע יש להעניק למבקש מעמד מטעמים הומניטאריים, גם אם נוכחותו דרושה לצורך הליך האימוץ ומדוע לא ניתן להסתפק באשרת ביקור.

בית הדין הורה למבקש לעזוב את ישראל תוך 14 יום.

המבקש לא הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה, אולם נותר בישראל בניגוד לה.

ב-20.6.2016 שב המבקש ופנה לבית הדין בבקשה נוספת למתן צו ביניים, אותה נימק ב"עמדתה הנחרצת" של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בתיק האימוץ לפיה נוכחותו הפיסית של המבקש בהליך נחוצה. כבר כאן אעיר, כי עמדה נחרצת זו הובעה במכתבה של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לב"כ העותר עוד מ-5.5.2016, היינו בטרם ההחלטה הראשונה בבקשה לצו ביניים. במכתב נאמר כי נוכחותו של המבקש נדרשת במהלך הדיונים שיתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה וכן לצורך עריכת חוות דעת מטעם המומחה של בית המשפט. רוצה לומר, המדובר בנתונים שעמדו לפני בית הדין עובר להחלטה הראשונה, לא חל בהם כל שינוי, בית הדין התייחס אליהם באותה החלטה והמבקש לא מצא לנכון לבקש רשות לערור עליה בזמן אמת.

מכל מקום, בבקשה השנייה שהגיש חזר המבקש על טענותיו.