רע"מ 67393-12-15 א. א. ר. נ' משרד הפנים –רשות האוכלוסין וההגירה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בבאר שבע בערר (ב"ש) 5323-15, שניתנה על ידי כב' הדיין מיכאל זילברשמיד ביום 30.12.15, בה דחה הבקשה למתן צו, אשר יעכב את כניסתו של המבקש למתקן השהיה "חולות".

המבקש, יליד 1965, נתין סודן, הסתנן לישראל ביום 30.8.11. המבקש התגורר בלוד ועבד בחברה לניקוי מכוניות. ביום 25.11.15 נערך למבקש ראיון על מנת לבחון מתן הוראת שהיה ב"חולות". בשימוע ציין המבקש כי הסתנן לישראל דרך סיני, כי לא היו לו חוויות חריגות בדרכו לישראל, כי יש לו שתי נשים ושבעה ילדים המתגוררים בסודן וכי אין לו בעיות רפואיות מיוחדות. בתום השימוע הוחלט ליתן למבקש הוראת שהיה במתקן "חולות" החל מיום 30.12.15.

ביום 29.12.15 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים בבאר שבע על הוראת השהיה שהוצאה לו. בד בבד עם הגשת הערר התבקש סעד ביניים אשר יעכב את כניסת המבקש למתקן "חולות". ביום 30.12.15 דחה בית הדין לעררים את הבקשה. בית הדין ציין, כי בהיות המבקש מבקש מקלט המתפרנס למחייתו אין כדי להצדיק מתן צו ארעי, בפרט שעה שהטענות הכלליות בדבר אי הסבירות של מתן הוראת שהיה למבקשי מקלט נדחו על ידי בית המשפט העליון. לא קיים חשד סביר כי המבקש נפל קורבן לעבירת החזקה בתנאי עבדות שכן העובדות המתוארות בבקשה אינן ממלאות אחר יסודות עבירה זו. כמו כן, לא הוכח כי השהיית ההחלטה תגרום לנזק חמור שאינו בר תיקון. גם העובדה כי הערר הוגש בסמוך למועד בו היה על המבקש להתייצב במרכז השהייה, תומכת באי מתן הצו.

מכאן הבקשה. יחד עם הבקשה הוגשה בקשה לסעד זמני שידחה את מועד התייצבותו של המבקש בחולות; בקשה זו נדחתה על ידי ביום 31.12.15 מאחר והוראת השהיה כבר נכנסה לתוקף במועד זה, ובשל השיהוי בהגשת הבקשה.

המבקש טוען, כי הינו מועסק מזה ארבע שנים בתנאי עבודה מחפירים במשך שעות ארוכות, ועל כן יש לראות בו כנפגע עבירת החזקה בתנאי עבדות, לפי הוראות סעיף 375א.(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. מתן הוראת שהיה במתקן "חולות" בנסיבות אלה אינה עולה בקנה אחד עם קביעות בתי המשפט בדבר החשיבות הרבה בשמירה על תנאי העבודה של עובדים זרים, גם כאשר הינם שוהים בישראל באופן בלתי חוקי. המבקש טוען עוד, כי לא נשאל במהלך השימוע על תנאי העסקתו, וגם כאשר סיפר עליהם התעלם מכך המשיב תחת לסייע למבקש במצוקתו; בכך יש כדי לפגום בשימוע ולהביא לבטלותו.

עוד טוען המבקש, כי בנסיבות בהן מתקן 'חולות' מאויש עד אפס מקום ומסתננים המתייצבים בשעריו נשלחים כלעומת שבאו, אין מקום לעמוד על מתן הוראת שהיה דווקא בעניינו של המבקש, וזאת אף לאור נסיבות חיי הקשות של העורר אשר נעצר, עונה ונכלא לתקופות ארוכות.

המבקש דוחה את הטענה כי הערר הוגש בשיהוי, וטוען כי העיכוב בהגשת הערר נבע מכך שבקשותיו החוזרות לקבלת פרוטוקול השימוע לא נענו. עוד מלין הוא על כך שבית הדין לעררים הכריע בבקשה מבלי לקבל את תגובת משרד הפנים (להלן - "המשיב").

המבקש סבור, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן דחיית הבקשה תפגע בחירותו ותגרום לו לפגיעה נפשית בשל הטראומות אותן חווה. לעומת זאת, המשיב לא יפגע ממתן הצו המבוקש שכן ניתן יהיה לזמן את המשיב בשנית למתקן "חולות" אם הערר ידחה.

המשיב טוען, כי הערר הוגש יום אחד טרם המועד שנועד להתייצבותו של המבקש במתקן 'חולות', על אף שעמד לרשות המבקש זמן רב להגשת הערר, וזאת על מנת להביא לדחייה במועד הכניסה למתקן; די בשיהוי זה על מנת להביא לדחיית הבקשה. כמו כן, דין הבקשה להידחות על הסף מפאת חוסר ניקיון כפיים שכן המבקש עשה דין לעצמו ולא התייצב במתקן 'חולות' במועד שנקבע לו.

המשיב מבהיר, כי לעת הזו בקשת המבקש למתן צו ביניים טרם הוכרעה, וכל שנקבע הוא כי אין מקום למתן צו זמני על יסוד הבקשה בלבד; הבקשה לסעד ביניים תידון בקרוב במסגרת הערר. צו זמני ינתן רק במידה והוכח כי השהיית ההחלטה בבקשה לסעד ביניים תגרום לנזק חמור שאינו בר תיקון, כאשר סיכויי העתירה או מאזן הנוחות אינם רלוונטיים בשלב זה והדבר לא הוכח במקרה שכאן.