רע"מ 57095-08-16 יורקין ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 3.8.2016 (ערר (ת"א) 2426-16), שדחה את בקשת המבקשים לצו ביניים ונקבע בה כי המבקש 1 – דמיטרי יורקין (להלן – "המבקש") יעזוב את ישראל בתוך 21 יום מהיום.

תמצית העובדות

1. המבקש הינו אזרח מולדובה יליד 1968 אשר נכנס לישראל ביום 6.4.2007 באשרת תייר לשלושה חודשים (היינו, עד ליום 6.7.2007) ומאז שהה בישראל שלא כדין.

2. המבקש פנה עם אשתו דאז ושלושת ילדיהם לקבלת מעמד מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן – "חוק השבות"), אך בקשתם סורבה על-ידי המשיב.

   כנגד החלטה זו הוגשה, על-פי רישומי המשיבה, עתירה לבג"ץ (בג"ץ 6253/07 יורקין ואח' נ' שר הפנים (כבוד השופטים בייניש, ריבלין וחיות).

   במקביל לניהול ההליכים הגישו המבקש ובני משפחתו בקשה לקבלת רישיון ב/1 עד לדיון בעתירה בבג"ץ. ביום 26.5.2009 הבקשה סורבה, תוך שהובהר להם כי בני המשפחה לא יורחקו כל עוד שהצו שהוצא על-ידי בג"ץ עומד על תילו (נספח "א" לתגובת המשיבה).

   בסופו של דבר העתירה לבג"ץ נדחתה ביום 7.7.2010, ונכתב בה במפורש כי "על העותרים לעזוב את ישראל בתוך 60 ימים" (נספח "ב" לתגובת המשיבה). חרף זאת, לא יצא המבקש מישראל עד עתה, והוא הוסיף לשהות בה שלא כדין.

3. מרישומי המשיבה עולה כי ביום 22.5.2016 פנו המבקש והמבקשת 2 – גלינה שרסטיוק (להלן – "המבקשת") למשיבה וביקשו לפתוח תיק לחיים משותפים (לטענת המבקשים, פניה זו נעשתה קודם לכן, בחודש נובמבר 2015).

   עוד עולה מרישומי המשיבה כי ביום 30.6.2016 פנו המבקשים והגישו מסמכים ללשכת המשיבה שבנתניה.

   לטענת המשיבה, לא הוגשה ביום 22.5.2016 או ביום 30.6.2016 בקשה רשמית וכל מה שהוגש היה מסמכים חלקיים בלבד.

4. ביום 12.7.2016 נערך למבקש שימוע בלשכת האוכלוסין (נספח "ד" לתגובת המשיבה), וביום 14.7.2016 ניתנה החלטת המשיבה לפיה על המבקש לצאת את ישראל בתוך 7 ימים ורק לאחר צאתו מן הארץ תיבחן בקשתו לקבלת מעמד בישראל מכוח קשריו הזוגיים עם המבקשת, בזו הלשון:

   "1. בתאריך 6.4.2007 מר דמיטרי נכנס לישראל באשרת תייר ב-2 ומאז שוהה בישראל באופן בלתי חוקי.

   2. כל בני משפחתו קיבלו סירוב לשינוי מעמד בישראל על בסיס הגשת תיעוד מזויף.