רע"מ 54496-11-15 א. ט.ה. נ' משרד הפנים

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בבאר שבע בערר 4497-15, שניתנה על ידי כב' הדיין מיכאל זילברשמיד ביום 19.11.15, במסגרת בקשה לצו ביניים, שלא לעכב את מועד כניסתו של המבקש למתקן השהיה "חולות".

המבקש, נתין אריתריאה, יליד 1992, הסתנן לישראל ביום 26.2.12. ביום 28.10.15 נערך למבקש שימוע על מנת לבחון השמתו במתקן "חולות". בשימוע, סיפר המבקש כי עזב את אריתריאה מאחר וברח מהצבא, וכאשר הסתנן לסיני נתפס על ידי שבט בדואי לו נאלץ לשלם 3,500 דולר, ולאחר מכן נמכר לשבט בדואי אחר לו נאלץ לשלם 5,000 דולר נוספים, לצורך העברתו לישראל. עוד ציין, כי לא הוכר כקרבן סחר, אין לו בת זוג או ילדים בישראל וכי אינו סובל מבעיות בריאותיות כלשהן. בתום השימוע ניתנה למבקש הוראת שהיה לפיה עליו להתייצב במתקן "חולות" עד ליום 23.11.15.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים בבאר שבע. בד בבד עם הגשת הערר, הוגשה בקשה למתן צו ביניים אשר יעכב את מועד כניסתה לתוקף של הוראת השהיה ב"חולות". ביום 19.11.15 דחה בית הדין את הבקשה לסעד זמני. נקבע, כי על פני הדברים סיכויי הערר אינם גבוהים מאחר וטענות העורר הינן כלליות, והטענות העקרוניות בדבר אי הסבירות של הנפקת הוראות שהיה במתקן "חולות" נדחו בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו) (11.8.15). המבקש טען, אמנם, כי הוא נפל קרבן לסחר בבני אדם אך טענותיו לא נרשמו בפרוטוקול השימוע, אולם טענה זו לא נתמכה בראיות כלשהן ואף לא צורף לה פרוטוקול השימוע; כמו כן, אין בטענה זו כדי להחריג את המבקש מתחולת החוק. עוד קבע בית הדין, כי לא הוכח שאי מתן הסעד יגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון או יסכל את בירור הערר. עם זאת, נקבע כי פרוטוקול השימוע ימסר למבקש ללא דיחוי ויערך למבקש שימוע נוסף תוך שבוע מיום התייצבותו במתקן "חולות".

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפני. בד בבד עם הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, אותה דחיתי ביום 25.11.15, כאשר בהמשך שבתי והוריתי כי על המבקש להתייצב ב"חולות" ביום 13.12.15. חרף האמור, טרם התייצב המבקש ב'חולות', על פי הודעת המשיבה מיום 14.12.15.

טענות הצדדים

המבקש טוען, כי סיכויי הערר גבוהים הם. לעמדתו, הוא נכלא באריתריאה לשמונה חודשים לאחר שניסה לברוח מהמדינה, וגם לאחר שעלה בידו לעזוב את אריתריאה נכלא על ידי מבריחים בדואים עד ששולם כופר תמורתו ולאחר מכן נמכר לידי שבט בדואי אחר אשר כלא וענה אותו עד ששולם עבורו כופר נוסף והוא הוברח לישראל. עובדות אלה מכניסות את המבקש לתחולת סעיף 32ד(ג) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), לפיו באם יש לממונה ביקורת הגבולות חשד סביר, כי מסתנן הינו קורבן לעבירות סחר בבני אדם עליו לפנות למשטרת ישראל בטרם מתן הוראת שהיה על מנת לבחון אם יש ראיות לכאורה לקיום העבירה. אמנם, העבירה בוצעה מחוץ למדינת ישראל, אך אין בכך לשלול את העובדה כי המבקש הינו קורבן עבירה זו. לא היה מקום לזקוף לחובת המבקש את אי צירוף השימוע שכן הוא אינו אשם בכך שפרוטוקול השימוע לא נמסר לו; אף אין פגם בכך שטענותיו התבססו רק על עדותו הוא, שכן במשפט הפלילי די בעדות נפגע העבירה על מנת לבסס את קיומו של חשד סביר. המבקש מוסיף וטוען, כי השימוע שנערך לו היה קצר ולא ממצה, המתורגמנית לא הבינה היטב את השפה הטיגרית אותה הוא דובר והוא לא קיבל לידו את פרוטוקול השימוע.

באשר למאזן הנוחות, הרי שעצם החזקת המבקש במתקן 'חולות' פוגעת בחירותו באופן היוצר נזק בלתי הפיך; לעומת זאת, עיכוב הביצוע לא יגרום למדינה כל נזק.

המבקש מוסיף וטוען, כי טרם התייצב במתקן "חולות" שכן הגיע למקום פעמיים אך נדרש לשוב על עקבותיו ולחזור במועד אחר.