רע"מ 54251-06-16 אברהם נ' מדינת ישראל – משרד הפנים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 21.6.2016 בערר (ת"א) 2097-16 (כבוד הדיינת באפי תם), שדחתה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל בשנת 2011, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות").

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי וזאת משנראה כי סיכויי הערר אינם גבוהים, שכן על פני הדברים הוצאה הוראת השהייה כדין, שכן המבקש עומד בקריטריונים שקבע המשיב לצורך זימון מסתננים למתקן חולות ואינו נמנה עם האוכלוסיות במוזכרות בחוק שלא ניתן להוציא להן הוראת שהייה.

בית הדין ציין כי נערך למבקש שימוע בשפתו, ומהפרוטוקול של השימוע עולה כי לא הועלתה מצד המבקש כל טענה המחריגה אותו מהוראות החוק.

באשר לטענותיו הרפואיות, קבע בית הדין לעררים כי הן לא נתמכו בתיעוד הממלא אחר דרישות החוק, כאשר מהאסמכתאות שכן צורפו ניתן ללמוד כי המבקש נותח בעינו לאחר שנפצע בקטטה, ולאחר שנותח הוא שוחרר לביתו במצב טוב. בנוסף קבע בית הדין כי למעט כאבים ורגישות לאור, המבקש לא הצביע על מגבלה מיוחדת שכן הוא עובד במשרה מלאה, מטופל בטיפות עיניים ונמצא בהשגחה רפואית (אשר לא הוברר כי לא ניתן לקבלה גם במתקן חולות).

עוד קבע בית הדין לעררים כי לא הוכח כי אי מתן הצו וכניסת המבקש למתקן חולות ולו באופן זמני עלולים לגרום למבקש "נזק חמור שאינו בר תיקון", כנדרש בתקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית הדין לעררים), התשע"ד-2014) (להלן – "התקנות").

על כן, דחה בית הדין את הבקשה לצו ארעי וקבע כי המבקש יתייצב במתקן חולות לאלתר ויגיש בתוך 7 ימים הודעה בדבר התייצבותו. כן קבע בית הדין כי המבקש רשאי להעלות את מלוא טענותיו הרפואיות לפני רופא המתקן אשר רשאי להורות על טיפול בתנאים מיוחדים ועל שחרור המבקש מסיבות רפואיות, בהתאם לנסיבות.

לאחר שנדחתה הבקשה לצו ארעי הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע, ובהחלטת בית הדין מיום 4.6.2016 בית הדין נעתר לבקשה וקבע כי "המבקש ימסור הודעת עדכון עם מתן החלטת הערכאה דלמעלה".

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית הדין כשקבע כי המבקש לא הצביע על מגבלה המונעת ממנו לשהות במתקן חולות, וזאת מפני שהמבקש פירט את הרגישות החריפה לאור השמש ממנה הוא סובל ואת המגבלות הנובעות ממנה (למשל, העובדה שהוא יכול לעבוד רק בלילות שכן עבודה באור יום גורמת לו לסבל רב).

המבקש ציין כי בשנת 2013 הוא נפל קרבן לשוד אלים וכתוצאה ממנו הוא נדרש לעבור שלושה ניתוחים. היום סובל המבקש לטענתו מרגישות יתר ופחד מהשמש וממקומות מוארים (המסבים לו כאבים, סחרחורת ותחושת סינוור). עוד ציין המבקש כי ביום 2.6.2016 נבדק בידי רופא עור אשר קבע כי הוא סובל מדרטמטיטיס, בנוסף לבעיות הרפואיות בעיניו.

המבקש טוען כי שהייתו במתקן תסב לו סבל שכן לא יוכל לשהות מחוץ למתקן וייאלץ לשהות בחדרו, כאשר שעות הלילה הן השעות היחידות שבהן יוכל לשהות בחוץ בבטחה, אולם אז לא יוכל לצאת מהמתקן, שכן בין השעות 22:00 ל-06:00 המתקן סגור ועל המוחזקים לשהות בו.

עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין לעררים שכן לא הפעיל את נוסחת המשקלות בין סיכויי ההליך לבין מאזן הנוחות.

המבקש מוסיף וטוען כי מתנהל כיום בג"ץ 4602/16 שעניינו אכלוס יתר של מתקן חולות, ועל כן, לשיטת המבקש, יש להימנע מהשמתו במתקן חולות כל עוד לא ניתנה החלטה בבקשה לצו הביניים שהוגש בגדרו של הבג"ץ מכוח העקרון של כיבוד הערכאות.

המבקש טוען כי הוא איננו נוקט בדין עצמי, לאור העובדה שניתנה החלטה מיום 21.6.2016 אשר עיכבה את ביצוע ההחלטה מושא הבקשה דנן (נספח "ב").