רע"מ 54157-08-15 מונגסטו ואח' נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 27/8/2015 בערר (ת"א) 2906-15 שדחה את בקשת המבקש 1, אזרח אריתריאה, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, המורה על התייצבותו של המבקש 1 במתקן חולות ביום 31/8/2015 (להלן – "ההחלטה").

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש 1 עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "עיקר טענותיו הינן כלליות, באופן שאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 4 להחלטה). בית הדין לעררים דחה את הטענה לפיה התייצבות המבקש 1 תסב נזקים למבקש 2, כמעסיקו של המבקש 1, וקבע כי טענה זו אינה יכולה להוות בסיס למתן צו ארעי, וכי למבקש 2 אין זכות עמידה במסגרת הערר והוא אף לא הצביע על כל זכות לכאורית להמשיך ולהעסיק את המבקש 1, בפרט כאשר לא מצא לנכון להביא טענותיו בפני המשיב עובר להגשת הערר.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 5 להחלטה).

המבקש 1 טוען בבקשת רשות הערעור כי הוא עובד מזה 4 שנים בעסקו של המבקש 2, מסעדה בתל אביב, וכי הוא חיוני לתפעול המסעדה עד כדי שהמבקש 2 נאלץ לסגור את המסעדה כאשר המבקש 1 איננו. המבקש 1 מבקש כי מעצרו יעוכב וכי הוא לא יישלח למתקן השהייה, כי תנתן לו האפשרות להמשיך ולעבוד במסעדה עד להכרעה בעררו ולחילופין, כי תנתן אורכה בת 90 יום להוראת השהייה, שתאפשר למבקש 2 לאתר עובד חלופי למסעדה.

עוד טוען המבקש 1, כי המשיב לא התייחס למצבו האישי וכי פרוטוקול השימוע שנערך לא איננו משקף את מלוא הדברים שנאמרו על-ידו, וכי ההחלטה ניתנה "תוך דקות ספורות".

בנוסף, טוען המבקש כי מתן הוראת שהייה למתקן חולות אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע בחוק למניעת הסתננות, משהמבקש 1 הוא נתין אריתריאה, וככזה הוא זכאי להגנה קבוצתית. לטענת המבקש, כל עוד אין המדינה פועלת להחזרתו לאריתריאה או להרחקתו למדינה אחרת, אין להחזיקו במעצר.

המשיב בתגובתו טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף ואף לגופו של עניין.

המשיב טוען כי המבקש 1 פעל בחוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי. זאת, משום שלמבקש 1 הוצאה הוראת שהייה לקליטה עד ליום 31/8/2015 וחרף דחיית בקשתו למתן צו ארעי – המערער טרם התייצב במתקן חולות.

בנוסף, טוען המשיב כי טענותיו של המבקש 1 הן כלליות וזהות לכל המסתננים שהוצאו לגביהם הוראות שהייה למתקן חולות. באשר לטענה לפיה המבקש 1 חיוני לעסקו של המבקש 2, טוען המשיב כי לא ברור אם טענות אלה נטענו בפני בית הדין לעררים ואם לא נטענו – המבקש 1 איננו רשאי לטעון טענות אלה לראשונה בפני בית המשפט דכאן.

המשיב מוסיף וטוען כי בית הדין לעררים טרם דן בבקשה למתן צו ביניים וממילא טרם הכריע בה, כי המבקש 1 לא הוכיח כי ייגרם לו נזק חמור שאינו בר תיקון ואין מניעה כי הבקשה למתן צו ביניים (כמו גם הערר גופו) תוכרע לאחר התייצבותו של המערער במתקן חולות. על כן, טוען המשיב כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

המשיב טוען גם כי בהתאם לפסק הדין בעניין דסטה (בג"ץ 8665/13 דסטה נ' הכנסת (11/8/2015) אושר חוקתיות החוק למניעת הסתננות, וכי בעניינו של המבקש 1 הוראת השהייה הוצאה טרם מתן פסק הדין בעניין דסטה, ונוכח האמור, לאחר התייצבותו במתקן חולות ולא יאוחר מ-30 יום מעת התייצבותו, תיבחן תקופת ההשמה בשנית על-ידי ממונה ביקורת גבולות, בשים לב לנסיבותיו הפרטניות והאישיות של המבקש 1 כאשר הוראת השהייה לא תעלה על 12 חודשים.

המשיב מוסיף וטוען כי לא נפל פגם בהוראת השהייה שהוצאה למבקש 1, כי הוא עומד בקריטריונים שנקבעו לצורך כך בחוק, וכי טענותיו הן בעיקרן כלליות ומשותפות לכלל המסתננים וכי הטענות העקרוניות של המבקש 1 ביחס לחוק למניעת הסתננות נדונו ונדחו בעניין דסטה. המשיב טוען גם כי המבקש 1 לא טען ולא הוכיח כי התייצבותו במתקן תגרום לו נזק חמור, וכי הטענה לפיה המבקש 2 תלוי במבקש 1 לשם תפעול עסקו, הרי שאין בטענה זו כדי להטות את הכף לעבר מתן סעד ארעי.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיב החלטתי לדחות את הבקשה.