רע"מ 49801-08-15 ברהה נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול - מרכז שירות ומידע ארצי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 23.8.2015 בערר (ת"א) 2677-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל בשנת 2010, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות ביום 26.8.2015.

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש 1 עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "עיקר טענותיו הינן כלליות, באופן שאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 4 להחלטה).

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 5 להחלטה).

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי מתן הוראת שהייה למתקן חולות אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע בחוק הכניסה לישראל, הנהלים וההנחיות הקבועים בחוק למניעת הסתננות, החוק הבינלאומי ואמנות בינלאומיות ולפיכך יש לבטל את הוראת השהייה שהוצאה לו.

המבקש מוסיף וטוען, כי מאחר והוא נתין אריתריאה, הוא זכאי להגנה קבוצתית, וכל עוד המדינה איננה פועלת להחזרתו לאריתריאה או הרחקתו למדינה אחרת, הרי שאין להחזיקו במעצר.

עוד טוען המבקש, כי בהתאם להנחיות מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה מיום 17.12.2014, שהיו בתוקף בעד שזומן המערער לתשאול, מופנים מסתננים אשר הסתננו לפני 31.5.2009 למתקן חולות, ואילו המבקש נכנס לישראל ביום 21.3.2010. משכך, המשיב לא פעל בהתאם לקריטריונים שהוא עצמו קבע, ועל כן יש לקבל את הערעור ולבטל את הוראת השהייה שהוצאה למבקש.

עוד טוען המבקש, כי הוא בעל עסק, ועל כן ככל שיידרש להתייצב במתקן חולות יהיה חשוף לתביעות שונות. על מנת להימנע מכך, עליו לסגור את העסק, למוכרו או למצוא מחליף וכן לשלם את התשלומים הכרוכים בהפעלת או סגירת העסק. משכל אלה דורשים זמן וצריכים להתבצע לפני התייצבות המבקש בחולות, הוא מבקש שהות מספקת להסדרת ענייניו.

עוד טוען המבקש כי הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני (נספח "ה" לבקשה) וכי הקריטריונים שנקבעו על-ידי המשיב מתעלמים ממקרה כמקרה דנן.

המשיב בתגובתו טוען כי דין הבקשה להידחות, וכי אין בה טעם כלשהו שיצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטת בית הדין לעררים.

המשיב טוען כי טענותיו של המבקש הן בעיקרן טענות כלליות, הזהות לכל המסתננים לגביהם ניתנו הוראות שהייה למתקן חולות, ובנוסף, טוען המשיב כי מדובר בהחלטה שלא ליתן צו ארעי, כאשר אין מדובר בנזק שאינו בר תיקון ואין מניעה שהבקשה למתן צו ביניים (כמו גם הערר גופו) תוכרע לאחר התייצבותו של המבקש במתקן חולות.

עוד טוען המשיב, כי אין להתערב בהחלטתו של בית הדין לעררים בשלב הצו הארעי ועוד טרם שהוכרעה סוגיית צו הביניים, וטענותיו של המערער באשר להבחנה שבין נתינים "ותיקים" לנתינים "חדשים" ובאשר לאי בחינת נסיבותיו הפרטניות טרם ההחלטה להוצאת הוראת שהייה - דינן להידחות על הסף.

לגופו של עניין, טוען המשיב כי הוראת השהייה של המערער הוצאה לפני שניתן פסק הדין בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11/8/2015)), וכי לאחר שתייצב ולא יאוחר מ-30 יום מעת התייצבותו, תבחן תקופת ההשמה בשנית על-ידי ממונה גבולות, בשים לב לנסיבותיו הפרטניות והאישיות של המבקש, כשתקופת השהייה לא תעלה על 12 חודשים.

עוד טוען המשיב, כי היענות לבקשתו של המבקש תוביל לריקון מתוכן של פרק ד' לחוק למניעת הסתננות, תוך שלילת יכולתה של המדינה להפעיל את מתקן חולות ביחס לאוכלוסיית המסתננים השוהה בישראל, וזאת בניגוד לנפסק בעניין דסטה.