רע"מ 49738-01-16 ע' נ' יחידת עוז - רשות האוכלוסין הגירה ומעברי גבול (משרד הפנים)

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים תל אביב לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") מיום 17.1.16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו ארעי שימנע את התייצבותו למתקן השהייה "חולות" בעקבות הוראת שהייה שניתנה למבקש מכוח הוראת סעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות").

כפי שיפורט להלן, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בערעור ולקבלו.

העובדות

2.המבקש הוא נתין סודן, שנכנס לישראל לפי הצהרתו ביום 3.12.2011. החל מיום 21.12.2011 הונפק למבקש רישיון שהייה זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, שהתחדש מעת לעת עד ליום 28.12.2015. ביום 31.8.2015, התייצב המבקש ביחידת המשיבה, ונמסר לו ידנית טופס לשימוע אשר נקבע ליום 24.11.2015 (שצורף כנספח 3 לתגובת המשיבה לבקשה דנן). לגישת המשיבה במעמד זה הוסבר למבקש כי עליו להגיע לשימוע עם כל המסמכים הרלוונטיים לרבות מסמכים רפואיים, וכי הוא רשאי להגיע לשימוע כשהוא מלווה בעורך דין מטעמו.

3.ביום 24.11.2015 נערך למבקש שימוע. בתום השימוע הוחלט על הוצאת הוראת שהייה למבקש במתקן חולות כאשר היה עליו להתייצב במתקן לא יאוחר מיום 28.12.2015 (השימוע צורף לתגובת המשיבה כנספח 4 והוראת השהייה צורפה כנספח 5).

4.לטענת המשיבה, הומצא לה ביום 4.1.2016 למשיבה ערר שהגיש המבקש לבית הדין לעררים בתל אביב נגד הוראת השהייה. ביום 5.1.2015 הוגשה על ידי המשיבה בקשה לסילוק על הסף של הערר בשל אי המצאת כתב הערר למשיבה (נספח 6 לתשובת המשיבה). ביום 7.1.2016 החליט בית-הדין לעררים כי על ב"כ המבקש להודיע לו האם בוצעה המצאה כדין למשיבה. משלא ניתן מענה להחלטת בית-הדין לעררים, נמחק הערר (ההחלטה ופסק-הדין צורפו לתגובת המשיבה לבקשה דנן כנספחים 7-8).

5.ביום 11.1.2016, הגיש המבקש לבית-הדין לעררים בקשה לעיון מחדש בה טען המבקש כי הוא לא היה מודע לכך כי עליו לבצע את ההמצאה למשיבה. ביום 17.1.2016, ניתנה החלטת ביניים של בית-הדין לעררים לפיה בית-הדין נעתר לבקשה וביטל את פסק הדין שמחק את הערר. יחד עם זאת נקבע כי הבקשה למתן צו ארעי שהגיש המבקש – נדחית, וכי לכן על המבקש להתייצב במתקן השהייה לאלתר (ההחלטה צורפה כנספח 9 לתגובת המשיבה לבקשה דנן).

6.ביום 20.1.2016 הגיש המבקש בקשה לבית-הדין לעיון מחדש. ביום 21.1.2016 החליט בית-הדין לדחות את הבקשה (ההחלטה צורפה כנספח 10 לתגובת המשיבה לבקשה דנן). ביום 28.1.2016 הגישה המשיבה בקשה לסילוק על הסף של הערר מפאת עשיית דין עצמי, משום שהמבקש לא התייצב במתקן השהייה (הבקשה צורפה לתגובת המשיבה כנספח 11). לגישת המשיבה, עד כמה שידוע לה – המבקש לא התייצב במתקן השהייה עד היום.

החלטת בית-הדין לעררים

7.בית-הדין לעררים (כב' הדיינת באפי תם) דחה – כפי שצוין לעיל, את בקשת המבקש לסעד זמני. כב' הדיינת תם ציינה בהחלטתה כי "מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערר אינם גבוהים". היא הוסיפה כי הטענות העיקריות שעליהן נסמכת בקשת המבקש הן טענות כלליות המשותפות לכלל מבקשי המקלט בישראל, וכי הן נדחו על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 8665/14 טשומה נגה דסטה נ' הכנסת (11.8.2015 - להלן: "בג"ץ דסטה").