רע"מ 47938-12-15

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בבאר שבע בערר (ב"ש) 4383-15, שניתנה על ידי כב' הדיין מיכאל זילברשמיד ביום 15.11.15, בה נדחתה הבקשה למתן צו ארעי אשר, יעכב את מועד התייצבותו של המבקש במתקן השהיה "חולות".

המבקש, כך לפי הצהרתו, הינו נתין סודן, אשר הסתנן לישראל בשנת 2012. ביום 26.10.15, לאחר שנערך לו שימוע, ניתנה למבקש הוראת שהיה במתקן "חולות", למשך 12 חודש, החל מיום 16.11.15. על החלטה זו הגיש המבקש, ביום 12.11.15, ערר לבית הדין לעררים בבאר שבע, יחד עם בקשה לצו ביניים. בד בבד עם בקשות אלה התבקש צו ארעי במעמד צד אחד אשר ישהה את התייצבות המבקש במתקן "חולות".

ביום 15.11.15 דחה בית הדין לעררים את הבקשה לצו ארעי. נקבע, כי סיכויי הערר אינם גבוהים, שכן הטענות העקרוניות בדבר אי הסבירות להנפיק הוראת שהיה למסתננים מבקשי מקלט נדחו על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו) (11.8.15). לא קם חשד סביר כי המבקש הינו קורבן לעבירת סחר בבני אדם, שכן טענות המבקש בעניין זה הועלו באופן כללי ולא נתמכו בראיות חיצוניות כלשהן. כמו כן, לא הוכח כי השהיית ההחלטה תגרום לנזק חמור שאינו בר תיקון, כדרישת התקנות. המבקש טען לכאבי גב שאינם מאפשרים את שהייתו במרכז השהיה, אך לא צירף כל אסמכתאות רפואיות שיהא בהן כדי לשכנע כי מצבו הבריאותי של עלול להחמיר, אם ישהה במרכז השהיה. עם הגעתו למתקן "חולות", יוכל המבקש להציג בפני גורמי הרפואה שם את כלל טענותיו הרפואיות, ואלה מוסמכים להורות על הטיפול בו בתנאים מיוחדים או על שחרורו מהמתקן מסיבות רפואיות.

מכאן הבקשה. המבקש טוען, כי נוכח מצבו הרפואי הקשה, הוא יהא שרוי בסיכון בהשמתו במתקן "חולות", לאור המסמכים המעידים על מצבו הרפואי, בגינו הוא מטופל מזה זמן רב; כבר בשהותו בקציעות בשנים 2012-2013 הועלו על ידו טענות באשר לקשיים אלה. בנסיבות אלה, סעיף 32 ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954 (להלן - "החוק") אינו מקנה סמכות להוצאת הוראת שהייה למבקש. המבקש מוסיף ומעיר, כי הערר הוגש על ידו רק מספר ימים טרם כניסת הוראת השהיה לתוקף בשל מצבו הבריאותי והכלכלי הקשה.

דין הבקשה להדחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

הבקשה שכאן מופנית כלפי החלטת בית הדין לעררים בבאר שבע שלא ליתן צו ארעי במעמד צד אחד, אשר ישהה את מועד כניסת המבקש למתקן "חולות". המדובר בשלב ראשוני של הדיון, בו טרם נידונה הבקשה לסעד ביניים, וודאי שטרם נידון הערר לגופו, ובית הדין לעררים התבקש לעכב את כניסת המבקש ל"חולות" מבלי להמתין לקבלת תשובת המשיב. תקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי דין והמינהל בבית דין לעררים), תשע"ד – 2014 קובעת, כי צו ארעי מעין זה ינתן רק כאשר השהיית ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים "עלולה לגרום נזק חמור שאינו בר תיקון". בשלב מוקדם זה, בית המשפט אף אינו נדרש לבחינת טענות מקדימות או לסיכויי ההליך (בר"מ 3832/14 ימנה נ' משרד הפנים, עמ' 6 (פורסם בנבו) (5.6.14)).

בבקשת רשות הערעור זנח המבקש את רוב הטענות שהועלו בערר וטענתו היחידה הינה, כי מצבו הרפואי אינו מאפשר את שהייתו ב"חולות". לתמיכה בטענה זו צורף מסמך רפואי של ד"ר גונן חבה מיום 26.10.15. במסמך נכתב, כי המבקש סובל מפגיעת עמוד שדרה כרונית, יחד עם פגיעה נוירולוגית, וכי הוא סובל מכאבי גב תחתון המקרינים לרגליים, כאבי צוואר וכאבי ראש. המבקש מטופל בזריקות סטרואידים, טיפולי פיזיוטרפיה ומשככי כאבים. בשל כך מומלץ למבקש להימנע ממאמץ וריחוק מעזרה רפואית זמינה, ולהעזר במיטה מתאימה; כן מומלץ "להמנע מישיבה במתקן חולות מסיבות רפואיות". עוד צורפו מסמכים רפואיים נוספים המעידים על כך כי המבקש סובל מכאבי ברכיים המקשים על תפקודו.

אכן, מהאמור עולה כי המבקש סובל מכאבי גב וכאבי ראש אשר מקשים על תפקודו היום יומי. דא עקא, שעל מנת ליתן צו ארעי, נדרש המבקש להוכיח כי אי מתן הצו וכניסתו למתקן "חולות" ולו באופן זמני, עלולים לגרום לו ל"נזק חמור שאינו בר תיקון". ד"ר חבה המליץ כי המבקש ימנע ממאמץ וריחוק מעזרה רפואית. השהיה במתקן "חולות", מטיבה, אינה כרוכה במאמץ. באשר לצורך בקרבה לסיוע רפואי, הרי שבמתקן "חולות" קיימים שירותי בריאות בסיסיים ושוהים הזקוקים לכך מופנים להמשך טיפול בבית החולים "סורוקה"; אין מניעה, אם כן, כי המבקש יקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו בעודו שוהה במתקן "חולות". כמו כן, המבקש יבדק רפואית עם הגעתו למתקן "חולות", וחזקה על הרופא במקום כי באם יתרשם, על סמך בדיקה של המבקש והמסמכים הרפואיים שיוצגו על ידו, כי מצבו הרפואי אינו מאפשר את שהותו ב"חולות", ישתמש הוא בסמכות הנתונה לו על מנת לשחרר את המבקש מהמקום.

יובהר עוד בהקשר זה, כי סעיף 32ד(ב)(5) לחוק – אליו, ככל הנראה, ביקש המבקש להפנות את בית המשפט - קובע, כי לא תינתן הוראת שהיה למסתנן שהינו "מי שממונה ביקורת הגבולות שוכנע לגביו כי בשל גילו או מצב בריאותו, לרבות בריאותו הנפשית, שהייתו במרכז השהייה עלולה לגרום נזק לבריאותו כאמור, ואין דרך אחרת למנוע את הנזק האמור". דהיינו, לא די בהצבעה על מצב רפואי בעייתי, אלא על המבקש להוכיח כי השהיה ב"חולות" תזיק לאותו מצב רפואי וקיומם של כאבים, לכשעצמם, אין בהם כדי להצביע על נזק בלתי הפיך.