רע"מ 35747-09-15 ברהנה נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, היחידה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 20.9.2015 בערר (ת"א) 3543-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל בשנת 2010, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות ביום 24.9.2015.

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש 1 עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "עיקר טענותיו הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראת שהייה, ושאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 3 להחלטה).

בית הדין לעררים קבע כי אף טענותיו של המבקש בדבר הליך הגירה לשבדיה, הנמשך כבר כשנה ואשר אין צפי לסיומו, אינן מחריגות אותו מהוראות החוק, ואין מניעה שההליך יקודם גם במרכז השהייה בחולות (סעיף 3 להחלטה).

בנוסף, בית הדין לעררים קבע כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה).

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית הדין כאשר קבע כי טענותיו של המבקש הן כלליות, מאחר ומסר נסיבות פרטניות ביחס לכליאתו באריתריאה, ביחס להיותו קרבן לעינויים בסיני וביחס להסדרת מעמדו בשבדיה. עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין כאשר קבע כי סיכויי הערר להתקבל הם נמוכים, מאחר וקביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הנפסק בעניין דסטה (בג"ץ 8665/15 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015)(להלן – "עניין דסטה")), ומאחר והמשיב כלל לא ערך בדיקה פרטנית בעניינו של המבקש והוציא את הוראת השהייה באופן "כללי", וללא בחינה אינדיבידואלית וקונקרטית של הנסיבות. עוד טוען המבקש כי לא מתקיימת תכלית החקיקה בענייננו, מאחר והוא פועל להסדרת מעמדו בשבדיה, ומכאן שאין בכוונתו להשתקע בישראל.

בנוסף טוען המבקש כי בית הדין לעררים שגה כשלא נתן צו ארעי, באופן בלתי מנומק, מאחר ומדובר באדם ש"ייקרע" מעולמו, יצטרך לסיים לאלתר את עבודתו, לנטוש את דירתו ולהיפרד ממכריו. בנוסף, ייגרם נזק למעסיקיו של המבקש. כן טוען המבקש כי אי מתן הצו משמעו צו עשה, כאשר למשיב לא ייגרם נזק מהשהיית הוראת השהייה, ואילו למבקש ייגרם נזק קשה ובלתי הפיך. כך גם, העובדה שפרוטוקול השימוע שנערך למבקש לא משקף, במלואו, את שנאמר בו, מצדיקה אף היא מתן צו ארעי.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שיוגשו תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתקן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.

כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים וחמורים שייגמרו לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה, להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.

זאת, כאשר לא מדובר גם במצב בלתי הפיך, וזאת גם אם תתקבל הבקשה לצו ביניים ו/או הערר (ראו: בר"ם 5893/15 Kesta נ' מדינת ישראל (1.9.2015)).

באשר לטענת המבקש לפיה החל בהליך הגירה לשבדיה, הרי שלא מצאתי בהחלטת בית הדין כל פגם, משהחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 קובע כי שוהה נדרש להתייצב אחת ליום, בשעות הערב, ועל כן מלוא שעות היום עומדות למבקש לפעול לקידום הליכי ההגירה ולהתייצב לראיונות ולפגישות, ככל הנדרש (ראו החלטתי ברע"ם 25397-09-15 אמאן נ' מדינת ישראל (17.9.2015)).

כך גם, העובדה כי המבקש הגיש בקשה למקלט מדיני איננה מהווה, כשלעצמה, טעם למניעת התייצבות המבקש במתקן חולות.