רע"מ 34678-12-15 זאולצ'יני ואח' נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

הבקשה

1. לפני בקשה בהולה לעיכוב ביצוע צו הרחקה שהוגשה ע"י המבקשים. הבקשה הוגשה יחד עם בר"ע על החלטת ביה"ד לעררים (כב' הדיין דותן ברגמן) מתאריך 16.12.15 ולפיה אושרה החלטת המשיב להרחיק את העורר 1 מישראל לאחר שכניסתו לישראל סורבה.

2. צו ארעי המונע הרחקתו של המבקש 1 מישראל ניתן על ידי אמש והיום התקיים דיון בבקשה. במסגרת הדיון תמך ב"כ המשיבה בהחלטת ביה"ד לעררים ואילו ב"כ העותרים ביקשה לקבל הבקשה, להותיר המבקש 1 בישראל ואף היתה מוכנה בשם יתר העותרים להפקיד ערובה ע"ס 30,000 ₪ להבטחת יציאתו מישראל.

רקע עובדתי

3. המבקש 1 הגיע לישראל בתאריך 15.12.15 שעה 03:00 מאוקראינה ועבר דו"ח תשאול לאחר שהוחשד ע"י בקר הגבול. השיחה עמו התנהלה בשפה הרוסית. באותה שיחה טען המבקש 1, כי הינו נשוי + 1, מובטל, שהגיע לישראל לבקר את המבקש 2 המתגורר בנצרת. את המבקש 2 הינו מכיר מילדות אך הם לא נפגשו מזה 26 שנים ושומרים על קשר טלפוני. ברשות המבקש 1 היה סכום זעום של 200$ ללא אמצעי תשלום נוספים, ללא תכנית טיול מסודרת, ללא כל אמצעי תיירות, ללא הזמנת מלון אך היה ברשותו כרטיס טיסה חזור לתאריך 3.1.16 שנרכש ע"י המבקש 2.

המבקש 1 יצא פעם ראשונה את ארצו ואינו מכיר אנשים נוספים בישראל. כשנשאל אם הגיע לישראל לעבוד השיב תחילה בשלילה, אח"כ חזר בו, וטען כי הוזמן על ידי המבקש 2 לשפץ את ביתו תמורת כסף אך הסכום לא נסגר.

בשיחה שבוצעה עם המבקש 2 טען המבקש 2, כי מדובר בחבר ילדות שהגיע למטרות תיירות. הוא הכחיש כי דיבר עמו על עבודה בישראל.

במצב דברים זה סורב המבקש 1 להיכנס לישראל והחלטה מתאימה בדבר הסירוב נמסרה לו.

4. המבקשים הגישו ערר לביה"ד לעררים ועתרו לעיכוב ביצוע הרחקת העותר מישראל. ביה"ד נתן החלטתו כאמור אתמול ולפיה לאחר שעיין בדו"ח התשאול ובכתבי הטענות, הוא לא מצא להיעתר לבקשה לעכב הרחקת המבקש 1 מישראל, הן בשל סיכויי ערר קלושים כאשר הנסיבות מעלות חשש כבד וממשי להשתקע בישראל וכאשר המבקש 1 מודה לכאורה כי בא לעבוד בישראל, ובכך גם מסר גרסה כוזבת במעבר הגבול. מעבר לכך, טען, כי לא ראה את המבקש 2 מזה 26 שנה אך צילום משותף ועדכני של השניים סתר טענה זו. לפיכך, ובהתאם לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמנהל בבי"ד לעררים) תשע"ד-2014, ביה"ד לא מצא לתן צו ארעי לאחר שלא סבר כי עלול להיגרם למבקש 1 "נזק חמור שאינו בר תיקון". כך גם לא הובררה המניעה שהעורר ישוב תחילה לארצו ולאחר מכן יידון הערר שהוגש בעניינו באופן שהמבקש 1 יוכל לשוב לישראל ככל שבקשתו תתקבל. לפיכך, הבקשה לעיכוב הרחקת המבקש 1 נדחתה כאמור. ביה"ד את המבקשים בהוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪.

הבקשה דנא

5. המבקשים הגישו כאמור בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד וכן בקשה בהולה לעיכוב ביצוע צו ההרחקה. במהלך הדיון לפני וכאמור לעיל, חזרה ב"כ המבקשים על הבקשה, הציעה ערובה מתאימה להבטחת יציאתו של המבקש 1 את ישראל במועד הטיסה שנקבע לו לתאריך 3.1.16 וכן להבטחת אי עבודתו בארץ. המשיב לא חזר בו מעמדתו למרות הצעה זו ולא היה מוכן לעכב את יציאת המבקש 1 מישראל.

דיון והכרעה

6. לא יכול להיות חולק, כי בימ"ש זה אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות. החלטת המשיב שלא לאפשר כניסה לישראל ואף להורות על יציאתו לאלתר מישראל הינה ראויה בנסיבות העניין. המבקש 1 לא מסר לרשות אמת באשר לסיבת בואו לישראל, ולו לכאורה, טיולים בישראל הוסדרו ע"י המבקשים 2-3 ברק עם הגיעו לישראל באופן ההולם יותר את החשש שמא הגיע לעבוד בישראל ולא אך לתייר בה. מעבר לכך, למעט עוגמת הנפש המובנת גם לביהמ"ש ועלות כרטיס הטיסה חזרה, אין כל נזק חמור שאינו בר תיקון שמצדיק הישארותו של המבקש 1 בישראל עתה. לפיכך, ולמרות הצעת המבקשים 2-3 להפקיד ערובה בעניינו להבטחת יציאתו את ישראל במועד, אין מנוס מדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההרחקה וכפועל יוצא גם מדחיית בקשת רשות הערעור בעניין זה.