רע"מ 30695-10-15

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 21.9.2015 בערר (ת"א) 3480-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח סודן אשר נכנס לישראל בשנת 2011, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות לאלתר.

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "עיקר טענותיו הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראות שהייה, ושאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 3 להחלטה).

עוד קבע בית הדין לעררים, כי טענת המבקש בדבר ביטול הוראת השהייה בשל שהייתו הארוכה של המבקש במשמורת בעבר אינה יכולה לעמוד, בהתחשב בכך שהוראת השהייה שהונפקה לו אינה בגדר "עונש" אותו "ריצה" לכאורה, ובהתחשב בהוראות החוק למניעת הסתננות אשר הגדירו במפורש את תקופות השהות המקסימליות גם בהתחשב בשהות במשמורת. טענה זו, קבע בית הדין, יכולה לגרום לקיצור תקופת השהייה, ואין מניעה לדון בה בעוד המבקש שוהה במרכז השהייה. עוד קבע בית הדין, כי טענותיו הרפואיות של המבקש אינן עולות לכאורה לכדי טענות אשר יכול ויחריגו אותו מתחולת החוק (סעיף 3 להחלטה).

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה), וכי בנסיבות אלה מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיב.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית הדין כאשר "התעלם" מ"כליאתו" של המבקש בסהרונים, וכי השמתו בחולות מהווה הגבלת חירות בלתי חוקית, בלתי צודקת ובלתי סבירה באופן קיצוני. עוד טוען המבקש, כי ב"כליאתו" משך 27 חודשים בסהרונים "מילא" את מכסת התקופה שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון לשהייה במתקן חולות ויש לראות בתקופות כחופפות. בנוסף, טוען המבקש כי הוא סובל מבעיות רפואיות וכי שגה בית הדין קמא כאשר התעלם מבקשתו לבדיקה רפואית טרם כניסתו למתקן.

כמו כן, המבקש טוען כי הוא ביקש מהמשיב להגיש בקשה להכרה כפליט ולקבל מקלט בישראל והמשיב לא ניתן לו את הטפסים, ולכן, לאור מחדל זה, המשיב מנוע מלזמן את המבקש למתקן חולות, בטרם ניתנה תשובה עניינית לבקשתו להכרה כפליט ולמקלט מדיני.

עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין כשקבע שלא לתת צו ארעי משום שההחלטה לא עלולה לגרום נזק חמור שאינו בר תיקון וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. לטענת המבקש, היה על בית הדין לשקול את השמתו במתקן חולות על פי אמות מידה הלקוחות מהדין הפלילי, ומאחר ולא חטא בעבירה או בהתנהגות עבריינית, היה על בית הדין להביא זאת בחשבון.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שתינתן תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתקן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.

כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים וחמורים שאינם ברי תיקון שייגרמו לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה, להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.

זאת, כאשר לא מדובר גם במצב בלתי הפיך, ואי מתן הצו לא יסכל את בירור הערר וזאת גם אם תתקבל הבקשה לצו ביניים ו/או הערר (ראו: בר"ם 5893/15 Kesta נ' מדינת ישראל (1.9.2015)).