רע"מ 30647-02-17 טדסה גושו נ' משרד הפנים

1.לפני בקשת רשות לערער, לפי סעיף 13לא(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952, על החלטת בית הדין לעררים בירושלים (כבוד הדיינת שרה ויס) בתיק 1430-17 מיום 13.2.2017, לפיה נדחתה בקשה ליתן צו ביניים לעכב כניסתה לתוקף של הוראת שהייה, שניתנה ע"י ממונה ביקורת גבולות ביום 7.2.2017 ולפיה עליו לשהות במרכז השהייה חולות החל ביום 22.2.2017 לתקופה של 272 יום (נספח יא' לתגובת המשיבים).

2.המבקש, נתין אריתריאה יליד 1978, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 5.1.2009.

בראיון שנערך לו סמוך לכניסתו ולפני בית הדין למשמורת, טען המבקש כי שירת כמפקד בצבא באריתריה 11 שנים, ערק מהצבא ובשל כך עזב את אריתריאה.

המבקש שוחרר ממשמורת וביום 2.5.09 נופק לו רישיון ישיבה זמני, אשר הוארך מעת לעת.

3.ביום 16.2.2014 הגיש המבקש בקשה למקלט מדיני בישראל (להלן: "בקשת המקלט").

4.ביום 2.2.2015 ניתנה בעניינו הוראת שהייה על ידי ממונה ביקורת גבולות ולפיה לא יאוחר מיום 25.2.2015 יעבור למתקן השהייה בחולות לתקופה של 20 חודש. (נספח ג' לתגובת המשיבים)

המבקש ערר על החלטה זו ומאז, במהלך השנתיים האחרונות, מתנהלים בעניין הליכים לפני בית הדין לעררים ובתי המשפט לעניינים מינהליים.

5.בד בבד ביום 10.1.2017 אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין את המלצת יו"ר הוועדה המייעצת של המשיב לדחות את בקשת המקלט שהגיש המבקש. בין היתר נאמר בהמלצה: "מבקשי המקלט מאריתריאה, המשתמטים או עורקים משירות צבאי ללא נסיבות נוספות, לא יוכרו כפליטים. במקרה דנן, המבקש ערק משירות צבאי, ללא נסיבות נוספות". לאור המצב השורר באריתריאה כעת, ובהתאם למדיניות הממשלה, הרי שהמבקש לא יורחק למדינתו בעת הזו, וזאת לאור מדיניות אי ההרחקה הזמנית ביחס לנתיני אריתריאה." לפיכך המליצה הוועדה לדחות את הבקשה והמלצתה כאמור התקבלה ע"י המנכ"ל.

6.כאמור ביום 7.2.2017 ניתנה בעניינו של המבקש הוראת שהייה ע"י ממונה ביקורת גבולות ולפיה עליו לשהות במרכז השהייה חולות החל ביום 22.2.2017 לתקופה של 272 יום (נספח יא לתגובת המשיבים) (להלן: "הוראת השהייה").

7.על ההחלטה לדחות את בקשתו למקלט מדיני הגיש המבקש את הערר האמור לבית הדין לעררים בירושלים (להלן: "בית הדין") ובמקביל הגיש בקשה למתן סעד ארעי להשהות את כניסתה לתוקף של הוראת השהייה.

בהחלטתו מיום 13.2.2017 דחה בית הדין את הבקשה. ועל כך הוגשה הבקשה שלפני למתן רשות ערעור.

8.בהחלטתו האמורה קבע בית הדין כי המבקש עומד בקריטריונים לזימון למרכז השהייה, כי ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בטרם ניתנה הוראת השהייה וכי הוא לא הצביע על טעם המצדיק החרגתו מהוראות החוק.

בית הדין דחה את הבקשה לצו ביניים, וקבע כי אין לראות בעצם הגשת הערר על החלטת המשיב לדחות את בקשת המקלט, טעם המצדיק הימנעות מקיום הוראת השהייה.

9.בכתב טענותיו ובדיון שהתקיים ביום 26.2.2017, טען המבקש כי טעה בית הדין בכך שלא התייחס לסיכויי הערר להתקבל ולוותק בן כמעט שמונה השנים, שצבר המבקש בישראל. לטענתו סיכויי הערר להתקבל גבוהים, שהרי ההחלטה על דחיית בקשת המקלט בסדר דין מקוצר ואי העברתה למליאת הועדה לוקה בחוסר סבירות. לטענת באת-כוחו, גם בהעדר קביעה בשלב זה בעניין סיכויי הערר להתקבל, מאזן הנוחות מטה את הכף לזכותו.

המשיבה טוענת כי המבקש לא תקף את הוראת השהייה וכי עררו התלוי ועומד בבית הדין עוסק אך ורק בדחיית בקשתו למקלט.

לטענתה סיכויי הערר להתקבל "קלושים", שהרי לא עלה בידי המבקש להוכיח התקיימותם של התנאים להכרה בו כפליט, וכי ההחלטה לדחות את בקשת המקלט מצויה במתחם הסבירות והתקבלה לאחר קיום הליך תקין. לטענתה המבקש לא טען לנסיבות חריגות המצדיקות לעכב את קיום הוראת השהייה.

הכרעה