רע"מ 29430-01-16 ANDIHAB נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (התשי"ב – 1952) (להלן: "בית הדין"), מיום 3.1.2016 (כב' הדיינת באפי תם), אשר דחה את בקשת המבקש למתן צו ארעי המונע את התייצבותו במרכז השהייה חולות, וזאת בעקבות הוראת שהייה שניתנה לו מוכח סעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד – 1953 (להלן – "החוק למניעת הסתננות") (ההחלטה צורפה כנספח א' וכנספח ו' לתגובת המשיב).

תמצית העובדות

2.כעולה מתגובת המשיב, המבקש הוא נתין אריתריאה, שנכנס לישראל ביום 14.6.2011 על פי הצהרתו. ביום 14.7.2011 ניתן למבקש רישיון שהייה זמני בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, רישיון שחודש מעת לעת. ביום 18.8.2015 התייצב המבקש ביחידת המשיב, ונמסר לו באופן ידני טופס זימון לשימוע שנקבע ליום 22.11.2015. לגישת המשיב, הוסבר למבקש במעמד זה כי עליו להגיע לשימוע עם כל המסמכים הרלבנטיים ובכלל זה מסמכים רפואיים וכיו"ב. המשיב טען כי נמסר למבקש באותו מעמד כי הוא רשאי להגיע לשימוע כשהוא מלווה בעורך דין (טופס הזימון לשימוע צורף כנספח ג' לתגובת המשיב). המבקש כופר בכך שהאמור בטופס הזימון הוסבר לו בשפתו.

בתום השימוע הוחלט על הוצאת הוראת שהייה למבקש ליום 28.12.2015.

3.ביום 30.12.2015 הומצא למשיב – לטענתו – הערר שהוגש על ידי המבקש לבית הדין לעררים, כאשר כפי שהובהר לעיל, ביום 3.1.2016 ניתנה ההחלטה נושא הבקשה דנן, לפיה בקשת המבקש לצו ארעי נדחתה, ועליו להתייצב במתקן השהייה לאלתר. בקשתו של המבקש לעיון מחדש בהחלטה מיום 3.1.2016 – נדחתה אף היא (ההחלטה צורפה כנספח ו'2 לתגובת המשיב).

4.ביום 10.1.2016 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להתייצבות במתקן חולות – וזאת עד יום 15.1.2016. לאחר שהמבקש לא התייצב במתקן גם לאחר מועד זה, הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף של הערר ביום 19.1.2016 (הבקשה צורפה כנספח ח' לתגובת המשיב). כעולה מהאמור בתגובת המשיב לבקשה דנן, נראה כי בהחלטה זו לא ניתנה עדיין החלטה.

החלטת בית הדין לעררים נושא הבקשה

5.בהחלטה נושא הבקשה דנן, קבע בית הדין לעררים כי יש לדחות את בקשת המבקש לצו ארעי. לגישתו, סיכויי הערר על פניו אינם גבוהים, שכן הוראת השהייה הוצאה כדין. העורר (הוא המבקש) עומד בקריטריונים שקבע המשיב לצורך זימון מסתננים למתקן השהייה חולות, ואינו נמנה עם האוכלוסיות שלא ניתן להוציא להן הוראות שהייה. טענות העורר הן כלליות והן משותפות למרבית המסתננים.

6.באשר לטענה הקשורה במצבו הרפואי של המבקש, הרי האסמכתאות שצורפו על ידיו אין בהן כדי לבסס ולו לכאורה כי מדובר במצב רפואי שיש בו כדי להחריגו מתחולת החוק. עוד נקבע כי המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק חומר שאינו בר תיקון אם לא יינתן הצו הארעי.

נראה כי בית הדין טרם דן וטרם הכריע בבקשת המבקש לצו ביניים לגופה.