רע"מ 22494-07-16 אדם עבדאללה נ' מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיינת באפי תם) מיום 7.7.2016 בערר (ת"א) 2229-16 בו נדחתה בקשת המבקש לצו ארעי במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות").

המבקש, אזרח סודן, נכנס לישראל ביום 16.3.2012.

ביום 26.3.2012 נערך למבקש שימוע בפני ממונה לביקורת גבולות, שלאחריו הוצאו לו צווי משמורת והרחקה.

ביום 1.4.2012 שוחרר המבקש ממשמורת וניתן לו רישיון שהייה על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר חודש מעת לעת.

ביום 5.6.2016 נמסר למבקש זימון לשימוע טרם הוצאת הוראת שהייה, וביום 19.6.2016 נערך לו שימוע, שבסופו הוצאה למבקש הוראת שהייה למתקן חולות.

ביום 4.7.2016 המבקש הגיש ערר על הוראת השהייה שהוצאה לו. ביום 6.7.2016 הודיעה המשיבה כי בהתאם למכתבה של ד"ר עידית סגל, מ"מ סגן ראש מינהל רפואה, לפיו אין מניעה כי המבקש יתייצב במתקן חולות.

ביום 7.7.2016 נדחתה בקשת המבקש לצו ארעי במסגרת הערר, כאמור, ונקבע כי הוא יתייצב במתקן חולות לאלתר.

באותו יום ניתנה החלטה נוספת על-ידי כב' הדיינת תם, בה ציינה כי היא לא מצאה להוסיף על החלטתה הקודמת, וכלל השיקולים נשקלו. עוד ציינה כי עם התייצבות המבקש במתקן ייערך לו ראיון קליטה ובמידת הצורך יופנה לקבלת טיפול על-ידי הצוות הרפואי במתקן, אשר בסמכותו גם להורות על שחרור המבקש בהתאם לחוק למניעת הסתננות.

ביום 10.7.2016 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע לדחיית מועד התייצבות המבקש עד ליום 12.7.2016, ובקשה זו נתקבלה על-ידי בית הדין לעררים באותו היום.

החלטת בית הדין לעררים מושא הבקשה דנן

בית הדין דחה את הבקשה למתן צו ארעי לאור סיכויי הערר הלא גבוהים, שכן על פני הדברים הוצאה הוראת השהייה כדין, שכן המבקש עומד בתנאים שקבע המחוקק במסגרת החוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שקבע המשיב לצורך זימון מסתננים למתקן חולות.

עוד קבע בית הדין כי הערר נסמך על טענות כלליות המשותפות למרבית המסתננים מבקשי המקלט בישראל ואין בהן כדי להצדיק העדפת האינטרס של המבקש על פני האינטרסים הציבוריים, כפי שהוכרו על-ידי בית המשפט העליון בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.8.2015) (להלן – "עניין דסטה").

באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש (אסטמה), ציין בית הדין כי האוטוריטה המוסמכת אצל המשיב מצאה כי הן אינן מונעות שהות במתקן חולות וכי המבקש יוכל לקבל מענה רפואי ולהשלים את הבירור הרפואי בעניינו גם במתקן. בית הדין לעררים ציין כי בשימוע שנערך למבקש הוא ציין כי הוא עובד בתחום הבניין במשרה מלאה. בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי לא מתקיימת דרישת סעיף 32ד(ב)(5) לחוק למניעת הסתננות.

בית הדין לעררים קבע כי המבקש לא הצביע על נזק חמור שאינו בר תיקון, ולא הובררה המניעה לבירור הערר בעוד המבקש שוהה במתקן, ועל כן אין מקום ליתן צו ארעי (תקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית הדין לעררים), התשע"ד-1984 (להלן – "התקנות")).