רע"מ 18411-12-15 תספארים נ' משרד הפנים

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיינת באפי תם) מיום 07.12.2015 בערר (ת"א) 4698-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל בשנת 2010, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות עד ליום 02.12.2015 (אתמול).

2.בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בהוראות החוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי טענותיו אינן מצדיקות מתן צו ארעי" (סעיף 3 להחלטה).

באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש קבע בית הדין לעררים כי לא הובאו אסמכתאות מספקות, והטענות נטענו בכלליות ואינן נתמכות בתיעוד רפואי ואינן עולות לכאורה לכדי טענות אשר יכול ויחריגו אותו מתחולת החוק למניעת הסתננות, כאשר עם התייצבותו במתקן חולות יהא רשאי המבקש להעלות את מלוא טענותיו לפני רופא המתקן ובמידת הצורך ניתן יהיה אף לשחררו מהמתקן.

באשר לטענות המבקש שהוא עתיד להגר לקנדה קבע בית הדין שאין בכך למנוע מהנפקת הוראת השהייה כשמבקש יכול להמשיך ולקדם את ההליכים גם כשישהה במתקן חולות.

מכל מקום, בית הדין קבע כי אין מניעה כי טענותיו בעניין זה ייבחנו במסגרת הדיון בערר.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה), וכי בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובת המשיב.

3.בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי השימוע שנערך לו לקוי ופגום כשהוא ביקר במרפאת פליטים בתל אביב וקיבל שם טיפולים רפואיים ואין ספק בלבו כי עצם הימצאותו במתקן חולות עלול להזיק לבריאותו. כן ציין המבקש שהוא ממתין לתשובה סופית משגרירות קנדה לגבי בקשתו להגר לקנדה.

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

ראשית,לכאורה המבקש היה צריך להתייצב במתקן חולות ביום 2/12/15 ואם לא עשה כן, כפי שנראה, מדובר בעשיית דין עצמי שדי בה לדחות את הבקשה. בכל מקרה וגם אם התייצב המבקש במתקן חולות יש לדחות את הבקשה לגופה.

5.כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שתינתן תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתקן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.

6.כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים וחמורים שאינם ברי תיקון שייגרמו לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015)), להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.

זאת, כאשר לא מדובר גם במצב בלתי הפיך, ואי מתן הצו לא יסכל את בירור הערר וזאת גם אם תתקבל הבקשה לצו ביניים ו/או הערר (ראו: בר"ם 5893/15 Kesta נ' מדינת ישראל (1.9.2015)).

באשר לטענת המבקש בדבר מצבו הבריאותי, לא מצאתי פגם בהחלטת בית הדין לפיה יוכל המבקש להעלות טענותיו בפני הרופא המצוי במתקן חולות, כאשר לרופא במתקן הסמכות על פי החוק למניעת הסתננות לשחרר את המבקש מהמתקן מטעמים רפואיים, ככל וישנו צורך כך.